מדריך זה מציג מקצה שיפורים למערכת חוות חלון שהוצגה במדריך חוות חלון – מערכת הידרופונית עם משאבת מים. אם אתם חדשים בתחום או אם אתם מתכוונים לבנות את המערכת רצוי מאוד לעבור על המדריך הראשון קודם.

אז מה שיפרנו?

1. מראה – שיפרנו את מראה הבקבוקים וגם צבענו אותם כמו שצריך (2 שכבות דקות)
2. יציבות וחוזק – שינינו את צורת החיתוך והתליה של הבקבוקים ליצירת עמודת בקבוקים המחוברת כמקשה אחת.
3. פשטות – אופן חיתוך הבקבוקים קל יותר ומהיר יותר לביצוע (חיתוך אחד במקום 3)
4. מערכת הניקוז – הבעיה במערכת הקודמת היו סתימות מרובות בפקק של הבקבוק התחתון ביותר, גרם לנזילות לא נעימות בכלל והרבה כאב ראש לאב הבית. לכן בנינו מערכת ניקוז חדשה שתחסל את סיכויו של חלקיק אדמה, עלה או הידרוטון טועה לסתום את צינור הניקוז.

להלן השינויים

1. הורידו את התווית וסמנו קו אלכסוני לחיתוך בטוש מחיק.

2. חיתכו את הבקבוק עם סכין יפני או מספריים

3. סמנו שני חורים בחלקו האחורי של הבקבוק, ונקבו עם מנקב יחיד.

4. העבירו אזיקון בחורים וחברו את פיית הבקבוק. לאחר שחיברתם עמודת בקבוקים בגובה הרצוי, חיתכו את שארית האזיקון.

5. העבירו חבל או חוט ברזל לתליית הבקבוק העליון על הקיר.

6. תלו את עמודת הבקבקוקים במקום שמאפשר צביעה בספריי (לא על גדר של בית הספר:-) התיזו 2 שכבות דקות של ספריי צבע לבן על כל הבקבוקים.

7. קידחו חורי ניקוז בקוטר של פקק הבקבוק בצינור הניקוז (רוחב 50 מ"מ לפחות) במרווחים הרצויים לכם, קבעו את צינור הניקוז לקיר בזווית כלפי מיכל האגירה הגדול. חברו זווית 90 וצינור נוסף שיוביל את המים למאגר.

8. עם הבקבוק התחתון לא מגיע בדיוק לחור הניקוז ניתן להוסיף חצי בקבוק שישמש רק כמשפך (ללא צמחים) או להאריך את החבל מלמעלה…

9. הניחו את הצמחים בעציץ 9 מ"מ עם הידרוטון בתוך עמודת הבקבוקים. שהם פונים לכיוון השמש (אל תחשבו על עצמכם, תחשבו על הצמחים)

עד עכשיו המערכת עובדת ללא נזילות וללא סתימות (טפו טפו טפו) והצמחים צומחים.
תודה לכיתה ד'1 וד'2 המקסימים ממרכז המחוננים מעלות, שבנו את המערכת מחדש ועזרו לכתוב ולצלם את המדריך הזה.

עם כל חיבתנו הכנה לקמח בלוטים וצ'יפס נופאליס, ירקות הם עדיין חלק עיקרי בתפריט שלנו, לפחות לעת עתה. היער שלנו עוד צעיר, מה שאומר שיש שפע של מקום ושמש לירקות שונים לגדול בינות לעצים ולשיחים.

כמובן שיש לנו גינת ירק מפוארת שהערוגות בה מעובדות בשלל טכניקות, אך הדבר המרגש באמת, זה לגדל ירקות שמשתלבים ביער! בטכניקה המפורטת להלן ניתן לגדל שפע של ירקות בזמן אפסי של עבודה ללא השקיה, דישון ומעט מאוד תחזוקה.

איזה ירקות מתאימים?

מלונים, אבטיחים, דלורית, קישוא, דלעת, לוביה, חמניות, מלוכיה.
בעיקרון יש זנים של מלונים ואבטיחים ושעועיות שמיועדים לגידול בעל (ללא השקיה), אבל אנחנו חושבים שבשיטה הזו ניתן לגדל גם זנים שלא מיועדים לכך, וכן שנה הבאה אנחנו ננסה עוד מיני ירקות כמו עגבניות, חצילים, פלפלים, במיה ועוד. לפי מידת ההצלחה של השיטה יש לי הרגשה שגם הם יסתדרו.

מיקום

סוולים מרסק גזם מתמלאים בחורף

את הירקות זרענו בסמוך לסוולים מרסק גזם שעשינו בחלק מסוים ביער (מוזמנים לקרוא על איך עשינו אותם במדריך הזה). מתחת לסוולים ובתוכם הצטברה לחות רבה מההצפות של החורף.

מיקום השתילה

זמן הזריעה

התזמון הוא מאוד חשוב במקרה הזה. זה כמובן תלוי בשנה ובאזור מגוריכם אבל בדר"כ סוף מרץ זו התקופה לזרוע, מכמה סיבות:

• האדמה צריכה להיות עדיין לחה יחסית
• הטמפרטורה של הקרקע מתחילה לעלות
• מזג האוויר הכללי מתחיל להתחמם כך שכבר אין סכנה לקרה

לפני הזריעה מומלץ להשרות את הזרעים כ- 12 שעות. משפר את אחוזי הנביטה.

תחזוקה

לאחר הזריעה נתנו השקיה אחת לעידוד הנביטה. לאחר מכן כשהצמחים היו קטנים עישבנו מסביבם כמה פעמים. עכשיו הם כבר גדולים ומטפסים על העשבייה.

על הסוולים

קיץ נעים!

ואגב, יש אצלנו ימי עבודה פתוחים – כלומר ניתן בתאום מראש להצטרף אלינו לעבודה בחווה.
זה קורה בימי שני בבוקר (עבודה בגינת ירק ובמשתלה) ובשלישי בבוקר (עבודה ביער) בין 7:00 ל- 12:00.
מוזמנים באהבה!

מזה זמן רב יש לי חיבה עזה לעקרון נימיות, ערוגות ורטיקליות, עציצי וערוגות פתיל ושילוב בין מערכות. רוב הדוגמאות שאני מכירה עד כה לערוגות ורטיקליות (משטחים וכיסים) לא כוללות בתוכן גם אלמנט השקייה נימי.

לקחתי על עצמי את האתגר לנסות ולראות האם יעבוד לחבר בין מערכת ורטיקלית לבין השקייה נימית (מלמטה למעלה). המיכל שהשתמשתי בו לצורך הניסוי היה עגלת שוק ישנה וחבוטה שפשוט חיכתה לקצת יחס אוהב. היתרון במיכל על גלגלים הוא כמובן הניידות המגניבה שלו! אז מתחילים…

שלב 1: יצירת המאגר

לקחתי שלט חוצות חתוך בצורה גסה וריפדתי את התחתית ועד לגובה 20 ס"מ, חיזקתי עם חוטי ברזל דקים. אפשר לבדוק בשלב זה האם מים מחזיקים במאגר או שמא הם בורחים החוצה, ואז לנסות לשפר את הקיפולים.

ריפוד הקרקעית, ממבט צד

שלב 2: הכנת צינור הובלה לתחתית

בכל אתר בנייה/ שיפוצים שמכבד את עצמו תוכלו למצוא צינור פלסטיק גמיש שכזה בקוטר 50 מ"מ, הוא מושלם למשימה ובדרך כלל משמש להגנת חוטי חשמל באדמה. כדי להכין את הצינור יש לקדוח כמה שיותר חורים בחלק התחתון שממנו נרכיב את המאגר (תיכף הכל יהיה ברור) את הקצה התחתון שלו נאטום בשקית או משהו בסגנון, כדי שהמים לא יזרמו חזק מדי אלא יחלחלו דרך החורים שקדחנו.

שלב 3: יצירת המאגר

ניקח את הצינור וננסה להכניס אותו כך שיצור מעין עיגול. נחזק את החלק האנכי של הצינור עם חוטי ברזל או אזיקונים.

כל צינור-המאגר מגולגל בתחתית

ניקח חתיכת פלריג או בד ונעטוף את החלק התחתון של הצינור, כדי שלא יסתם לנו ואז לא יתפקד. לי היתה חתיכת אל-בד משומשת שמאד שמחתי להשתמש בה שוב.

אל-בד מכסה את החלק התחתון של המאגר

שלב 4: מצע השתילה

נמלא שכבת חול לכל גובה ה"מאגר"- במקרה שלנו, עד גובה יריעת הפלסטיק האטומה (שלט החוצות). תפקיד החול הוא להוות את הטווח בין האדמה לבין המים. כדי שלא תברח לנו אדמה מהצדדים אפשר למלא בקש בצדדים או ליצירתיים ביננו – לקלוע בסוף או חומרים דומים על העגלה עצמה. אני לא ממליצה להשתמש בפלריג בשלב זה (כפי שעשיתי בגירסה הקודמת של העגלה) כי מגע ממושך עם מים ושהיה בשמש גורמת לו להתפורר לאלף עזאזל, אם לא יותר…

ממלאים כל פעם מהצדדים קש , דוחקים כמה שיותר את הקש ומניחים אדמה, אפשר לערבב אדמה מקומית, אדמת שתילה וקצת קומפוסט. ממלאים עד כמה שהמיכל יכול לתפוס. כדאי לדאוג שהתערובת תהיה כבר לחה לפני שמכניסים אותה למיכל.

הקש מחזיק את האדמה

שלב 5: שתילה

כדי לשתול צריך לפלס דרך הקש עד שמגיעים לשכבת האדמה, לעשות חור, להכניס את השתיל ולנסות לכסות ולהדק את בית השורשים שלו. בסיום השתילה יש למלא מים בצינור. כמה למלא? עד שתראו מים יוצאים מפתחי הניקוז. אחרי חודש בערך מהשתילה העגלה הצמיחה ה-מון חסות! מדהים כמה שטח קטן יכול להיות יצרני.

אפשר לגמרי להשתולל בשתילה ולהנדס קומת קרקע של משתרעים ולמעלה מטפסים, לא להגזים בצפיפות ובעיקר לנסות וללמוד איך הדבר הזה עובד.
בהצלחה!

מרוב חסות לא רואים את העגלה

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בסביבה שלי מגדלים ירקות בחצר ביתם. ההתחלה היא בדרך כלל מאוד נמרצת עם המון אנרגיות טובות ורצון עז להכין כבר את הסלט הראשון מהגינה. ההשקעה משתלמת ועונת הגידול הראשונה, ברוב המקרים, מוצלחת (אם נשמרו עקרונות מאוד בסיסיים כמו חשיפה מספקת לשמש, השקייה ודישון).

לאורך זמן ההתלהבות הראשונית צונחת ולעיתים פעולות התחזוקה של הגינה הופכות לנטל שלאט לאט מרחיק אותנו מהגינה וגורם להזנחה הדרגתית ולנטישה של הרעיון שכל כך הלהיב אותנו רק לפני שנה.

גינת ירק דורשת לא מעט תחזוקה אם ברצוננו לדאוג לתנובה שוטפת של ירקות ותבלינים, והמטלות שאנו נדרשים לבצע הן לא ממש מלהיבות.. תכל'ס למי ממש מתחשק כרגע לנכש עשבים בגינה? רובנו גם די עסוקים בלעבוד, ללמוד, לגדל ילדים וכו'. הזמן הפנוי היחיד שיש לנו להקדיש לגינה הוא בדרך כלל סופי שבוע וחגים… וגם אז יותר מתחשק לנו לנוח מאשר לשדד את הערוגות, לתחח את הקרקע, לפזר קומפוסט, לנכש עשבייה, לחפות את הקרקע, לזרוע, לשתול, לגזום, לטפל במזיקים, למשוך מאביקים… הדבר היחיד שרובנו נהנים ממנו בצורה מוחלטת הוא לקטוף את הירקות!

Square Foot Gardening

זה אולי נשמע קצת פסימי ואני יודע שיש המון גננים חובבים שהגינה היא אהבת חייהם ומספקת להם אושר רב גם דרך המטלות האפורות (אני אחד מהם), אבל רובנו זקוקים לפתרון פשוט ליישום שייאפשר לנו לגדל ירקות בגינה במינימום של מאמץ ומקסימום תנובה.

מסגרות על האדמה בגובה 20 ס"מ

Square Foot Gardening (או SFG) היא שיטה לגידול ירקות שפותחה על ידי מל ברטולומאו בארה"ב. מל, שפרש לגמלאות בשנות ה -80, החל להקים גינת ירק בחצר ביתו. הוא לא היה מרוצה משיטת הגידול בשורות והחל לשאול את עצמו ואת חבריו הגננים שאלות מהותיות בנוגע לאופן העבודה. הוא החל לפרוט את כל הבעיות שהפריעו לו בשיטת הגידול המסורתית וחשב על פתרונות, שינויים והתאמות שניתן לבצע אם רק נחשוב בצורה חדשנית ויצירתית. לאט לאט הוא פיתח את שיטת ה-SFG, שתוך שנים ספורות הפכה ללהיט בארה"ב, הוא הפיץ אותה בסדנאות בבתי ספר, קורסים, כתב ספר שמכר למעלה מ 2 מיליון עותקים ואפילו קיבל תוכנית טלוויזיה שבועית להדגמת השיטה ברשת PBS האמריקאית!

חשוב לציין שמטרתו המרכזית של מל הייתה להפוך את מלאכת גידול הירקות למהנה וכיפית ככל שניתן.
אז אחרי ההקדמה הזאת, אסביר את עקרונות ה Square Foot Gardening.

1. מיקום – אחת הבעיות הגדולות בגידול בשורות יחידות היא הגודל שלהן. הן תופסות הרבה מקום בגלל הרווחים בין התלמים ובשל כך ממוקמות בשולי החצר, כלומר מחוץ לטווח הראייה מהבית. כתוצאה מכך הן הופכות להיות מוזנחות. SFG מנצלת את שטח הגידול בצורה מירבית ודורשת רק כ 20% מהשטח לעומת הגידול בשורות יחידות. זה אומר שהערוגה יכולה להיות ממוקמת קרוב לבית ותקבל מקסימום של תשומת לב.
2. כיוון – למעלה לא למטה! הגישה הרווחת היא לתחח את האדמה בערוגת הירקות לעומק של 30 ס"מ לפחות, פעולה זו דורשת הרבה מאמץ ולעיתים האדמה המקומית דלה בחומרים מזינים. בשיטת ה SFG לא משתמשים באדמה המקומית אלא במצע מנותק שמונח על הקרקע ומתוחם במסגרת למניעת התפזרות החומרים. יתרון נוסף בגובה הערוגה הוא הקלה על הגב שלכם, אין צורך להתכופף נמוך מדי, כך שגם קשישים או בעלי מוגבלות פיזית יכולים להנות.
3. תערובת גידול SFG – ישנם שלושה קריטרטיונים חשובים למצע גידול. ראשית, עליו להיות קל על מנת שיהיה קל לעבוד איתו וקל לצמחים לגדול בו. שנית, עליו להיות עשיר בחומרים מזינים לצמח, והוא צריכה להחזיק לחות ולהיות מנוקזת היטב.
   תערובת הגידול בנוייה משלושה מרכיבים עיקריים: כבול, וורמיקוליט וקומפוסט ביחסים שווים בתוך התערובת. הכבול היא אדמת ביצות שמחזיקה לחות היטב, הוורמיקוליט הוא מחצב טבעי שתפקידו הוא אוורור מצע הגדילה. את הקומפוסט כולנו מכירים ורק אציין שמומלץ לשלב מקורות וסוגים שונים שלו. השימוש במצע מנותק מפחית משמעותית את הצורך בניכוש עשבים, שכן הקרקע נקייה מזרעים של מיני עשבים. כמו כן, אין צורך לתחח את הקרקע ולאוורר אותה, מצע הגידול נשאר קליל ומאוורר.
4. מסגרת בעומק 20 ס"מ בלבד – בגישה המסורתית נהוג לתחח את האדמה ל-30 ס"מ לפחות. ב SFG עומקו של המצע גידול הוא כ-20 ס"מ בלבד. נשמע מעט, אבל זה עובד. היוצאים מן הכלל הם גידולי שורש ארוכים שלהם ניתן לייצר מסגרת בעומק 30 ס"מ. בצורה הזאת מתבצע חסכון כלכלי משמעותי בכמויות החומרים הדרושות למצע הגידול.
5. אין צורך בדשנים – בספרו, מל מספר על סקר שערך בין גננים חובבים ובו הוא שאל אותם כמה זמן לקח להם לייצר אדמה פורייה בגן הירק שלהם, התשובה הממוצעת הייתה 7 שנים! כשעובדים עם תערובת הגידול של ה SFG מקבלים אדמה מושלמת החל מיום הגידול הראשון. הקומפוסט מספק לצמחים את כל הנוטריינטים הדרושים להתפתחותם התקינה. כל מה שדרוש הוא להוסיף מעט קומפוסט בין כל עונת גידול.

6. חלוקה ל16 ריבועים של 30 ס"מ

   מסגרת – ערוגת הSFG היא ריבוע של 1.2 מ'. בצורה כזו יש גישה נוחה לכל נקודה בערוגה וניתן לתחזקה בקלות מבלי לרמוס את הצמחים לדחוס את הקרקע. את המסגרת ניתן לבנות מכל חומר שזמין לכם: עץ, לבנים, בלוקים או אבנים. כמובן שניתן לעצב גם מסגרת מלבנית במידה של 2.40 מ' על 60 ס"מ, או לחבר כמה ערגות מרובעות אחת לשנייה.

7. רשת – את הערוגה אנו מחלקים ל16 ריבועים בגודל 30 ס"מ  על 30 ס"מ, באמצעות לייסטים דקים מעץ שמונחים על פני הערוגה. החלוקה מפשטת את הפוטנציאל של כמות הצמחים האפשרית לשטח הערוגה. הרבה יותר קל לחשב כמה צמחים נוכל לשתול\ לזרוע בריבוע של 30 ס"מר מאשר בערוגה של 1.20 מ"ר. כל ריבוע מכיל כמות צמחים שונה בהתאם למרווחי השתילה המקובלים לכל צמח. לדוגמא, ריבוע אחד יכול להכיל: 1 עגבנייה\ 4 פטרוזיליה\16 צנוניות. ניתן להעריך יותר במדוייק את כמות הצמחים הדרושה לנו, לגוון גידולים בין הריבועים, לשתול בצורה הדרגתית ( כלומר כל שבועיים לשתול שתיל של כרוב בריבוע אחד כדי לייצר אספקה לאורך זמן ולא מבול של כרובים בבת אחת) ולייצר רוטציית גידולים מעונה לעונה בכל ריבוע.

Square Foot Gardening

אלו העקרונות המרכזיים של ה SFG, שיטת גידול ידידותית לילדים, קשישים, נכים ובעלי צרכים מיוחדים. כל אחד יכול להצליח בגידול ירקות גם ללא ניסיון עשיר בתחום. השיטה מתאימה מאוד למי שרוצה להנות ממזון טרי, אורגני, קרוב לבית למשך שנים רבות ללא עבודה קשה ותחזוקה. ניתן לגדל בכל מקום ללא קשר לטיב הקרקע המקומית, את הערוגה אפשר גם להניח על מדרכות לבנים ומרצפות, היא ניידת וניתן להעביר אותה ממקום למקום אם אתם עוברים דירה או רוצים לשנות את מיקומה. הגידול ב SFG חסכוני מאוד במים בשל יכולת אחיזת הלחות של הקרקע, נתון שחיוני מאוד לחשבונות המים שלנו.

בקרוב אפרסם מדריך מפורט לבניית ערוגת SQARE FOOT GARDENING, בינתיים אתם מוזמנים לחקור בעצמכם עוד אודות השיטה. אני ממליץ על האתר המצוין הזה – www.squerefootgardening.org
בהצלחה לכולם, אסף

תארו לכם מקום שבו אתם יוצאים מהסופר, אדם שאתם לא מכירים מברך אתכם לשלום ומציע לכם עזרה לפרוק את סלי הקניות הכבדים במכוניתכם. האדם מלווה אתכם בנעימות, עוזר לכם להעמיס את הסלים לתא המטען ומברך אתכם בברכת שנה טובה.

נשמע דמיוני? אז ככה זה אצלנו בפרדס-חנה. האם זה קורה תמיד? לא. רק בערב חג, כשחסרות עגלות.

אני באמת משתדל שלא להתקרב לסופר בזמני לחץ. הפעם לא הייתה לי ברירה. למחרת נוסעים לחופשה על חוף הים בנחשולים, ולא היה זמן אחר השבוע.

הילדים הלכו לישון, חלי עובדת על המחשב.

השעה שמונה וחצי בערב. אני נכנס לסופר עם עגלה שעבדתי  קשה כדי להשיגה. המון אדם גודש את המדפים והתורים נראים אינסופיים. 'עד שאסיים כבר הלחץ ירד', קיוויתי.

ניגשתי לקופה הראשית להחזיר חבילת נייר טואלט שלא רצינו בה. חיכיתי בסבלנות לתורי, מזמזם בשקט את שירי החג. מחייך.  כשהגיע תורי, הגיחה מישהי משום מקום וניסתה למשוך את תשומת ליבה של הקופאית הראשית.

"סליחה גברתי" חייכתי, שרוי עדיין באווירת החג. "הייתי כאן לפנייך".
"בסדר בסדר, אבל למה בצורה כזו תוקפנית? לא שמתי לב, יש דרכים יפות להגיד את הדברים"

אוקי, נגמרה האידיליה.

עברתי בין המדפים ואספתי אל העגלה שורש חזרת וארטישוק ירושלמי. הם לא היו ברשימת הקניות אבל שניהם צמחים מתווכים (Dynamic accumulator) מצוינים ואשתול אותם ליד עץ השסק.  עברתי ליד מדפי ירקות השורש. אולי כדאי לי גם לשתול תפ"א ובטטה, שניהם מזונות עם ריכוז גבוה של פחמימות ולכן שותלים אותם כשרוצים לקבל יבול עם ערך קלורי גבוה בשטח קטן (שיטה שנקראת ביו-אינטנסיב). בפירות היבשים הבחנתי באוכמניות וגוג'י-ברי שנחשבים שניהם מזונות-על בגלל הרכב הויטמינים ונוגדי החמצון שנמצאים בהם. הצלחתי כבר בעבר להנביט זרעים שהפקתי מפירות יבשים. הגיע הזמן לשתול בגינה עוד כמה מזונות-על.

מזון-על הוא מזון בעל הרכב תזונתי גבוה או סגולות רפואיות. צריכה תכופה של מזונות-על תועיל לבריאותינו, כמובן לא על חשבון תזונה מגוונת ומלאה. אם כבר אוכלים סלט, אז עדיף עם כרוב-על. עדיין אין הרמוניזציה של הנושא, וגופים או אנשים מפרסמים לעיתים רשימות של מזונות-על, שלא תמיד חופפות אחת לשנייה. אבל עדיין יש כמה מזונות, שאין עוררין על כך, שהם בעלי הרכב תזונתי גבוה מאוד.

דוגמא לכמה כאלו הם:

גוג'י-ברי

גוג'י-ברי (Goji Berry).  פרי יער של שיח רב שנתי ממשפחת הסולניים.  טעמו דומה לשילוב של אוכמניה, צימוק ותות בר. גוג’ים גדלים במקומות שונים, ביניהם סין, שם אוכלים אותם כבר אלפי שנים, בשל האמונה ביכולתם להגן על הכבד, לחזק את מערכת החיסון, להאריך את תוחלת החיים, לחזק את הראיה ולשפר תפקוד מיני ופוריות.  הפרי מכיל רמות גבוהות של ויטמין C ופוליסכרידים, 18 חומצות אמינו, כולל 8 החיוניות ביותר, 11 מינרלים חיוניים ו-22 יסודות קורט שביניהם סידן, ברזל, סלניום, אשלגן ואבץ. יש בהם 12 מ”ג ברזל ל-100 גרם – שהם שני שליש מהכמות המומלצת היומית למבוגר. יש בהם ויטמינים חיוניים, חומצות שומן ,חלבון וסיבים. בנוסף, הם אחד המקורות העשירים ביותר לנוגדי חמצון (אנטיאוקסידנטים). אפשר לקנות פירות מיובשים ב"ניצת הדובדבן", להנביט את הזרעים ולשתול בעציץ גדול. אפשר גם לקנות שתיל במשתלות ולקצר בשנה את ההמתנה לפרי ראשון.

קייל (כרוב עלים). חבר במשפחת המצליבים (כמו הכרוב, הכרובית והברוקולי). עשיר במיוחד בבטא-קרוטן, ויטמין K, ויטמין C, סידן וסיבים תזונתיים. יש בו גם נוגדי חמצון וחומרים שמגנים מהתפתחות תהליך סרטני. רוב הזנים הם חד-שנתיים אך חלק מהזנים, כמו האיטלקי, במידה ושורדים את הקיץ (באמצעות השקייה) יכולים להפיק עלים ברצף כמעט כל השנה (עם הפסקה קטנה סביב הפקת הזרעים בסוף האביב).  ניתן לקנות זרעים שלו ברוב המשתלות ולגדלו להנאתנו.

קייל רוסי ירוק, קייל דינוזאור וקייל רוסי אדום

מורינגה מכונפת.

מורינגה מכונפת. עץ החיים, עץ החסה, עץ האמהות, עץ הפלא.  מה לא נאמר עליו. יש בו פי שבעה ויטמין C יותר מבתפוז, פי ארבעה יותר סידן מבחלב, פי שלושה יותר ברזל מבתרד ופי שניים יותר חלבון מבחלב  (חלבון מלא). זהו עץ שנפוץ מאוד בהודו ובצפון אפריקה, ומגדלים אותו כיבול רב שנתי.  יש לו תנובת עלים גדולה מאוד ליחידת שטח. מדברים עליו במונחים של "פתרון הרעב בעולם".

קצב הגידול של מורינגה הוא מהיר מאוד ובניסויים שנערכו בו נמצא כי כמות היבול לדונם היתה רבה, מה שהביא לבחינת גידול המורינגה כתחליף עתידי לגידולי דגנים בעולם.

אני השגתי זרעים מ'החברה להפצת המורינגה' שיושבת בכפר חיים. פשוט שולחים מעטפה מבוילת ומקבלים 5 זרעים בדואר. אפשר גם לנסוע לבקר ולקבל שתיל (ועוד 10 תולעים אדומות. למישהו יש רעיון למה?). מיד הנבטתי אותם ותוך שבועיים היו לי שתילים לתפארת. כעבור עוד שבועיים שתלתי אותם באדמה. גם הקמתי גילדת צמחים נאה סביבם – מגוג'י ברי, כובע הנזיר, שום, תלתן ועירית. תוך שנה וחצי, אני מאמין, כבר יהיה לי יבול עלים.  לעץ המורינגה תרמילים מוארכים ודקים. ניתן לאכול את התרמילים הצעירים; לאחר בישול קצר במים הם מזכירים מעט בטעמם אפונת גינה. לעלים הירוקים ניחוח  המזכיר עדשים או בוטנים והם ניתנים למאכל, מבושלים או טריים, וטעמם מעט מריר ומעט חריף. מומלץ לייבש ולטחון את העלים ולהשתמש באבקה כתוסף למזונות שלנו (לשייק פירות, לסלט, לגרנולה וכו'). אפילו הפריחה אכילה.

מימין לשמאל: זרעי מורינגה שקיבלתי, נבט מגיח, שתיל צעיר, ושתילה באדמה

הטלפון שלי צלצל. "איפה אתה מותק?" שאלה חלי.

"ליד הלחמים".

"אם ככה, אז אתה תיכף מסיים".

"לא ממש, אני רק מתחיל. התעכבתי קצת".

"אוקי" שמעתי תמיהה בקולה.  "אל תשכח להביא קמח קוסמין".

אתם מכירים את אותם שני פריטים שבגללם אתה מוצא את עצמך משוטט בסופר הלוך ושוב, וששום עובד סופר לא מכיר? אז קמח כוסמין זה אחד מהם…

התור שלי היה ארוך במיוחד, והקופאית. שלא חשה בטוב. עבדה לאט במיוחד.

יצאתי מהסופר.

אישה נחמדה הציעה ללוות אותי לרכב ולעזור לי לפרוק את העגלה.

אין כמו הימים שלפני החג בסופר.

עוד מאמרים של איתמר אפשר למצוא בבלוג "שפע הטבע"

זכויות יוצרים והכרת תודה – רגע לפני שמתחילים, את ההוגלקולטר שרואים בתמונות הקמנו בסדנא פתוחה לקהל אשר התרחשה ביער המאכל שבגן יאשיה (משק קופליס). הסדנא הועברה בשיתוף פעולה שלי ושל אסף רוגינסקי המתמחה בגינות מאכל ובטכניקת ה S.F.G. מה זההה הקוגל…מוגל… הזה? הוגלקולטר (Hugelkultur) מגיע מהשפה הגרמנית ומשמעותו בתרגום חופשי = תלולית מעובדת. הוגל = תלולית, ערימה, גבעה. קולטר = תרבות, עיבוד. טכניקת גינון זו נהוגה בגרמניה ובמזרח אירופה מזה מאות שנים ומזוהה עם החוואי ספ הולצר, מומחה פרמקלצ'ר אוסטרלי, אשר הרבה לעשות בה שימוש. הוגלקולטר היא ערוגה מוגבהת המבוססת על עקרון השכבות/לזניה. גזעים ובולי עץ המכוסים בענפים, רסק גזם, קש, עלים, קומפוסט ואדמה (מעבר פחמן-חנקן). הקמת הערוגה דורשת עבודה מאומצת (וזה המקום להזכיר ש "הכי שווה" לבנות יחד עם שותפים ולא לבד…  ) ובתמורה היא תספק לנו בית גידול "מפנק" לצמחים שלנו.

איך זה עובד?

במהלך השנים הערוגה הופכת לפורייה ומלאת חיים, החומר האורגני יתפרק לאורך זמן ויספק לצמחים חום, מים וחומרי דישון והזנה. שיא התנובה לאחר כ-3 שנים ותשאר כך למשך זמן רב, בהתאם לכמות ולשילוב של מרכיבי הערימה.

פרופורציה ו"דמיון"?

גובה – אז אם הדמיון שלנו רץ  לערוגה מוגבהת "רגילה" שבה נהוג לחשוב במונחים של כ 20-30 ס"מ ( תלמים, ארגז עץ…), בערוגת ההוגלקולטר נשאף להגיע לגובה של 1 מטר ויותר. המהדרין אפילו מדברים על גובה של כ 1.5-1.8 מטר. רוחב – הרוחב הוא כמובן פונקציה של הגובה, לצורך העניין רוחב של 1 – 1.5 מטר יכול בהחלט לספק. השאיפה לייצב תלולית בעלת זווית קהה יותר מזווית השיפוע הטבעי של הקרקע ( הזווית הנוצרת בין פאות התלולית לקרקע/בסיס התלולית. הזווית משתנה בהתאם לסוג הקרקע, לחות…). כלומר, ככל שהמערום שלנו יהיה בעל מבנה צר יותר, כך רוב השתילה תתבצע מעל שכבות החומר הקבור מתחת והצמחים יוכלו להנות מהשפע שהן מספקות ( חום, קומפוסט, מים…). לשם כך עלינו להרטיב את השכבות כדי שנוכל ל"הדביק"  ולייצב את הערימה במבנה צר יותר. מנסיוני, לתלולית יש שאיפה חזקה לחזור לשיפוע הטבעי. מעט תחזוקה לפני רוטציית שתילה תעשה את העבודה (גירוד החומר שהתפזר סביב ו"הדבקתו" חזרה במעלה הערוגה ).   אורך – אז כמו תמיד, תלוי את מי שואלים ( או את מי מצטטים ) יש שיאמרו שהאורך האופטימלי הוא כ 2 מטר. לדעתי אין חוקיות בדבר. ראיתי ערוגות באורכים של כמה עשרות מטרים וכאלה באורך "האופטימלי", אותי אישית הרשימו בפוריותן דווקא אלה הארוכות יותר (כמות הביומסה של החומר האורגני היתה עצומה).

אז איך מתחילים?

שלב ראשון – בחירת מיקום. בבואנו לבחור מיקום נדאג לחשיפה למקסימום שמש במהלך היום, התחשבות בכיוון זרימת המים / הגשם / הרוח / מפנה לכיוון רצוי… שלב שני – מומלץ להתחיל בחפירת בור, במידות מעט קטנות יותר מהגודל הסופי אליו אנו רוצים להגיע (על שיפוע טבעי כבר "חפרנו"?). רצוי שעומק הבור יהיה כחצי מטר, את האדמה שהוצאנו מהבור נערום בסמוך לשימוש בהמשך. אל הבור נכניס גזעים ובולי עץ בקוטר של כמה עשרות ס"מ. מי הגשמים שימלאו את הבור, יעזרו לגזעים להירקב במרוצת השנים ויהפכו אותם למעין "ספוג" שיקלוט מים, אלה יהיו זמינים לשורשים ולשאר החומר האורגני שבשכבות העליונות.

• כמובן שנשתדל לעשות שימוש בגזעים שזמינים בסביבתנו, אך חשוב לציין שיש משמעות לסוג העץ. ככל שהעץ יהיה מסוג חזק ועמיד יותר כך התפרקותו תהיה איטית ותעכב את תרומת הגזעים לתהליך.
• חשוב שהגזעים יהיו יבשים לחלוטין (מתים), אחרת הם יכולים להתעורר לחיים ולהצמיח גבעולים לתוך הערוגה.
• כדאי לנסות ולהמנע משימוש בעצים שנחשבים כבעלי חומרים אללופתיים (מעכבי התפתחות/מדכאי צימוח).

  שלב שלישי – על הגזעים הגדולים שערמנו, נוסיף ענפים וגזעים דקים יותר עד לגובה של כחצי מטר. עליהם שכבה של רסק גזם, שבעזרתו ננסה גם למלא את החללים שבין הגזעים, חללים אלה יתמלאו בהמשך וינמיכו את הערוגה.   מעל נערום קש, עלים יבשים, כסחת דשא, זבל סוסים/פרות/כבשים. גם בשלב זה אפשר ורצוי לנסות ולמלא את כיסי האוויר שנוצרים. כל הדרכים כשרות, מהרטבה ועד לשימוש בטכנולוגיות הדור ה"שלישי"

טכנולגית הדור השלישי

שלב רביעי – נשקה את הערימה היטב. נכסה את הכל באדמה שערמנו בצד בעת החפירה, תוך כדי שאנו מצניעים פנימה קומפוסט. מומלץ להמתין כחודש לפני השתילה, שכן נפח הערוגה מצטמצם. בתקופה זו רצוי להשקות היטב מספר פעמים או לתת לגשמי הברכה לעשות את העבודה.

אז מה היתרונות ?

• בגינה בעלת מבנה טופוגרפי שטוח, מימד הגובה "שובר" את המישור ומכניס עניין עיצובי (מיקוד/הדגשה/הסתרה…).
• קצות הערוגה הפונים לכיוונים שונים, בשילוב עם צמחיה גבוהה בחלקה העליון, יכולים לשמש כבסיס טוב לשתילות מגוונות בכיווני אוויר שונים ובתנאי אור וצל שונים (יצירת מיקרו-אקלימים).
• יכול לשמש כשובר רוח (בשילוב עם צמחייה גבוהה), ו/או מנתב מים/מעכב מים (SWALE, מה שנקרא שיח).
• שימוש בנפח גדול מאוד של גזם על סוגיו השונים, מאפשר ליישם את  "מה שנוצר בשטח הגן, נותר בגן". אין "ייצוא" של מינרלים, מאקרו/מיקרונוטריאנטים ו"שאר ירקות" אל מחוץ לגן.
• בתלולית המתקבלת שטח הפנים גדול יותר משטח הבסיס עליו היא יושבת, כך שבפועל שטח השתילה העומד לרשותנו גדל.
• תהליך הקימפוסט של הגזעים ימשך מספר שנים, במהלכם הוא יחמם את הערוגה וישפר את הצימוח. תהליך זה יביא לדישון מתמשך ואף יעלה את כושר ספיחת המים בגזעים, דבר שיוביל לצמצום משמעותי בהשקייה העתידית.
• למעוניינים, מצורף סרטון קצר להמחשה.

מאז המהפכה החקלאית, מרכיב התזונה המרכזי בכל מסורות העולם הוא הדגן. הפחמימה. באסיה זה האורז, בדרום אמריקה התירס, ובמזרח התיכון ובאירופה – החיטה. אמנם, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל יש להודות שמרגע שיש על המדף מלאי חיטה לאפיה לכל השנה, ואספקת הלחם מובטחת, הכל הרבה יותר רגוע, לפחות בנוגע לאבטחת התזונה. לכן, עבור אלו מאתנו החולמים לגדל לעצמם את מזונם, בראש סדר העדיפויות תעמוד החיטה. הלחם. אך משום מה, דווקא ייצור הלחם – מרכיב המזון הבסיסי ביותר בתזונה המערבית – הוא גם הכי אפוף מסתורין וחששות. כשם שרבים ניגשים בששון רב להכין סושי אך נרתעים מהמסתורין שבאפיה, בדיוק כך גם בגידול. איכשהו, אנשים מרגישים הרבה יותר ביטחון לגדל ברוקולי, עגבניה וחסה מאשר לגדל חיטה. מה 'אנשים'? אני! מזה שבע שנים שאני מגדל את כל הירקות שאני אוכל, ורק לפני שנתיים הרהבתי עוז לנסות לגדל לעצמי גם את החיטה. איזה שינוי! כעת אני מגדל את כל החיטה שלי, דש, זורה, טוחן ואופה – והכל כאן במתחם הנחלה, ובהשקעה של מספר ימים בשנה בלבד. ביום שישי האחרון זרעתי את המחזור השלישי של חיטה בחצר וחשבתי שהגיע הזמן לשתף את הידע שנצבר כאן עם אלו המעוניינים להתנסות גם הם בחוויה הזו, כמו גם עם שאר סקרנים. אקדים ואומר שכל שאדם זקוק לו כדי לספק לעצמו את כל החיטה לשנה שלמה הוא פיסת אדמה לא גדולה שאין בה שימוש אחר, כשבוע עבודה, וקצת גשם.

אגב, לגידול כל הקטניות (חלבון) לשנה ידרשו בסה"כ עוד כיומיים-שלושה, וכן יומיים-שלושה למסיק וגיזום זיתים (שמן) וכחצי שעה בשבוע לירקות. גם הקטניות והזיתים גדלים על מי גשמים בלבד, ללא צורך בהשקיה. בקיצור, גידול כל המזון שלי תובע ממני כשבועיים עבודה בשנה, ובגן הירק עוד כחצי שעה בשבוע וקצת השקיה – והכל בעונג רב J
אז הנה, שלב אחרי שלב. מזריעה ועד כיכר טרייה.

ראשית, מסלול מקוצר לממהרים: סרטון בו דחסתי את כל התהליך לשתי דקות..:

ועכשיו, המסלול המלא לרציניים…

שלב ראשון: בחירת חלקה – מיקום וגודל

מקור החיטה הוא במזרח התיכון. זה הבית שלה. היא גדלה כאן נהדר. לכן, כמעט כל חלקת אדמה תתאים לגידול חיטה. אם כי יהיו כמובן הבדלים כתלות במשקעים. מקובל מינימום של 400 מ"מ גשם, אבל יש המנסים את מזלם גם בפחות מזה. היבול נע בין 150 ל 500 ק"ג לדונם. לכן, לפי חישוב זהיר של כ 200 ק"ג לדונם, רבע דונם יתן לכם 50 ק"ג, שזה כק"ג בשבוע = 2 ככרות לא גדולות בשבוע.

אני מגדל זן מסוג אריאל. מדי שנה אני שומר חלק לזריעה לשנה הבאה. את השקית הראשונה רכשתי אצל ספק הזרעים הסיטונאי באבו סנאן השכנה, כ-50 מטר מערבית לכיכר השלום על כביש 70.

שלב שני: זריעה (והכי חשוב: כיסוי!)

מועד הזריעה האידיאלי משתנה ממקום למקום. (כמו עם כל גידול), את המועד המומלץ לזריעת החיטה ניתן ללמוד מתוך התבוננות בקרקע וחיפוש נבטי חיטה (שאריות מהשנה הקודמת) שצצו באופן טבעי, "מרצונם". זה הזמן לזרוע. (מהשנה הבאה והלאה עדיף אפילו שבוע קודם, ואז הם ינבטו ממש יחד). בגליל, נהוג לזרוע בסוף נובמבר / תחילת דצמבר. לרוב, בזמן זה כבר ירד גשם גדול שהנביט את מרבית זרעי עשביית החורף, ולכן כעת ניתן לקלטר (קילטור = הפיכת קרקע לעומק של כ 10 ס"מ בלבד) אותם, וכך לתת לחיטה יתרון על העשביה המקומית. ניתן לקלטר באמצעות טרקטור, או מתחחת בנזין ידנית, או עם בעל חיים הגורר "מחרשה", או סתם מקוש / מעדר. אחד היתרונות הכבירים של גידול חיטה הוא שהיא גדלה על מי גשמים בלבד, קרי – בעל. לכן, מועד הזריעה צריך להיות כזה שהמרווחים בין גשם לגשם לא יהיו גדולים מדי. וזו כמובן סיבה נוספת למועד הזריעה האמור.

נזכור כי גידול חיטה, כמו כל גידול חקלאי אחר, הוא תהליך המתערב בטבע. באופן טבעי, כל חלקה עליה נרצה לגדל היתה מצמיחה משהו אחר מזה שאנו מכריחים אותה לגדל לצרכינו. אולם עשבי הבר המקומיים הם חזקים ולכן על אף הקילטור הראשוני, כל עוד איננו מרססים, הם עדיין יהיו אתנו – אנחנו רק משנים את יחסי הכוחות, ועדיין, במובנים רבים, נותנים לטבע להתנהל.

קלטור על הטרקטור

מפזרת דשן

כמות הזרעים: 20 ק"ג לדונם, ובאופן יחסי לגודל החלקה שרוצים לזרוע. אופן הזריעה: בפעם הראשונה, כמובן שרציתי לזרוע כמו בסרטים של פעם, מתוך שק צד, בתנועות פיזור רחבות. מה שיצא, בהתאם, הוא קשתות קשתות של חיטה צפופה יחסית, וביניהן כלום. אלא שבטבע דגנים לא גדלים בקשתות, אלא בפיזור אחיד. הדרך היעילה ביותר מניסיוני עד כה להשיג אחידות כזו באופן ידני היא על ידי שימוש במפזרת דשן. זה גם יעשה לה תיקון ויחזיר אותה למוטב (:

אם רוצים לגדל שנה אחר שנה, יש לדאוג לאיזון של כמות החומר האורגני בקרקע. את קש החיטה שיגדל נשיב אמנם לקרקע (ר' בהמשך), אבל את גרעיני החיטה אנו לוקחים ויש לפצות על כך, אחרת משאבי הקרקע ידלדלו, וגם היבולים יפחתו בהתאם משנה לשנה. הפיצוי הטוב ביותר הוא על ידי שילוב של תלתני בר נמוכים (או קטניות בר אחרות) בין שתילי החיטה. התלתן הוא קטנית וככזה קושר חנקן מהאוויר, וכך מעשיר את הקרקע ומפצה אותה על מה שנלקח ממנה. בחלקות רבות, כמו גם בשלי, התלתנים גדלים בכל מקום ובאופן טבעי. כל שצריך לעשות הוא לא להפריע להם ולא לעשב אותם מתוך שדה החיטה. אם אין לכן תלתנים, בחרו זן שאינו צומח לגובה (כדי שלא יפריע בעת הקציר) ופזרו בשדה לאחר זריעת החיטה. העשרה נוספת של הקרקע ניתן להשיג על ידי שחרור תרנגולות או עופות אחרים שיחיו בשדה. הם נוגסים קצת פה ושם בנבטי החיטה אך לא תולשים אותה לגמרי, ולכן לא ממש משפיעים על הצימוח.

השלב הבא – ואולי החשוב ביותר – הוא כיסוי הזרעים. יש לכסות את הזרעים בעזרת מגרפה מיד לאחר פיזורם. נמלות הקציר הן זריזות מאין כמותן ומי שישאיר (כמוני בפעם הראשונה שלי) את הזרעים ללילה, ימצא אותם בבוקר מסודרים יפה יפה בכמה ערימות בשדה, ובעיקר בתוך קיני הנמלים, ויאלץ לחזור על כל התהליך…

מסנובו פוקואוקה, גורו הפרמקלצ'ר היפני הגדול, גורס שזרעים נובטים הכי טוב על פני האדמה ולא מתחתיה, כפי שקורה באופן טבעי כשהם נופלים מהצמח על הארץ. לשם כך הוא עוטף אותם במעטה בוץ (נגד נמלים, ציפורים וכו') ומשליך אותם על פני הקרקע. מי שבוחר בדרך זו, לא צריך לכסות (השנה זרעתי כך כניסוי חלקה קטנה, ואני ממתין לתוצאות):

שלב שלישי: המתנה..

בזה הסתיימה כל מלאכת הזריעה. זה לוקח כיום אחד. כעת נותר להתבונן בחיטה במשך חמישה חודשים ולרוות נחת מהגדילה מלאת החיוניות של הצמח העמיד הזה.

בקדמת התמונה חיטה. מאחור: פול – גם הוא גדל בעל, ומספק את החלבון. עליו בפעם אחרת..

שלב רביעי: קציר

מועד הקציר הוא כאשר החיטה צהובה לחלוטין וקשה מכדי לנגוס בה. שזה יוצא, הפלא ופלא, בערך בשבועות. בכל מקרה, אם יש ספק, עדיף מאוחר מדי מאשר מוקדם מדי. ממילא אין סיכוי לגדל משהו אחרי החיטה ללא השקיה, כי החיטה חיסלה את כל משאבי המים בקרקע (נאמר על סמך כמה וכמה ניסיונות…). אז מה יש למהר?

בגלל שיטת הדיש שלי (דיש = הפרדת הגרעין מהשיבולת), אני קוצר רק את השיבולים. זה החלק הכי תובעני מבחינת שעות עבודה, וברגיל היה לוקח לאדם מספר ימים. אבל כיוון שאנשים כל כך מתלהבים מהעיסוק הסקסי הזה, תמיד ימצאו ידיים רבות שישמחו לסייע, כך שסביר יותר שהתענוג יסתיים לכם תוך יום. פשוט תולשים קבוצות שיבולים (בלי הגבעול) ביד או במגל וזורקים לדלי.

בסוף הקציר, נשאר רק שלף החיטה עומד בשדה. עכשיו פשוט עוברים עם חרמש מוטורי, או מגל, וקוצרים את כל השלף ונותנים לו ליפול על הארץ, וכך להחזיר לאדמה את מרבית החומר האורגני. במהלך החודשים עד מועד הזריעה הבא הקש יתפרק לאיטו ויתמזג רובו בקרקע.

שלב חמישי: דיש וזריה

זהו ללא ספק השלב המאתגר ביותר. בחקלאות המודרנית, הקומביין נכנס לשדה החיטה מצד אחד ויוצא מצד שני עם מיכל מלא גרגרי חיטה מנופים כשמאחוריו 'בלות' קש מסודרות. במלים אחרות, כשמו כן הוא, הקומביין משלב יחד קציר, דיש, הפרדת המוץ (=כל מה שהוא לא גרעין חיטה) מהבר (=החיטה), ואריזת השלף (=קש החיטה) לחבילות. דומה שהשלב ההתפתחותי שלפני הקומביין הוא… המוֹרָג, שבו השתמשו עוד בתקופת המקרא:

מורג

בתמונה משמאל: צמד השוורים מושך את המורג ועליו עומד אדם. גרירת המורג על השיבולים גורמת לכתישת השיבולים ולהפרדת גרעיני החיטה מהשיבולים. בתחתית לוח העץ, נעצו אבני בזלת שייעלו את הדיש (מספריית מט"ח)

כפי שאתם משערים, חיפשתי משהו בין לבין… כיליתי שעות על שעות רבות של צפיה בסרטונים ושוטטות באתרים ושאלת שאלות ונאדא. כלום. טוב, בעצם חוץ מפטנט אחד של אחיק ושלומית המקסימים מהגולן שמשתמשים במרסקת גזם. למי שיש, זה עובד טוב מאד. ולמרות שהחברים מהגולן הציעו בנדיבות להשאיל לי את שלהם, חיפשתי משהו מקומי שלא יאלץ אותי לנסוע עד שם, או לרכוש מכונה יקרה שכל שימושה עבורי יהיה יום בשנה. בסוף מצאתי! מה שאני עושה בעצם זה סוג של בלנדר, רק די גדול: אני פשוט ממלא חבית פלסטיק (מהכחולות האלה) בשיבולים עד רבע / שליש גובה.

מילוי חבית פלסטיק בשיבולים עד רבע / שליש גובה

סוגר מלמעלה בכיסוי שהכנתי.

מחדיר חרמש מוטורי שמשמש אותי בכל השנה, ו… וווווםםםם.

החרמש המוטורי עושה את שלו

חצי דקה ומתקבלת תערובת נפלאה של גרגרים וכל השאר.

כעת רק נשאר להפריד את המוץ באמצעות הרוח. ואם בדיוק אין רוח, תמיד אפשר גם להיעזר במאוורר.

מול מאוורר או מול הרוח

שלוש העברות כאלה מדלי לדלי אל מול הרוח, ומקבלים גרגרי חיטה נקיים

שלב שישי: טחינה

כעת האתגר הרציני הוא, כיצד לשמור על החיטה למשך שנה שלימה, עד לקציר הבא. יש לי השערה שלמרות שעדיין לא מצאתי לה תימוכין, אני לא מצליח שלא להאמין בה והיא שהמצאת הבורגול קשורה לצורך בשימור החיטה. בורגול הוא חיטה מבושלת, מיובשת ושבורה. אני מאמין שחיטה שבושלה ויובשה היא מצרך הרבה פחות מזמין למיני חרקים ושאר שותפים ונשמר נהדר ושזו אחת הסיבות להתפתחות המוצר הזה. בכפרים בגליל עדין פועלים באופן הבא: לוקחים כמות חיטה שרוצים להקצות לבורגול לכל השנה, ומבשלים בסיר/ים גדול/ים מאד כשעה-שעתיים עד שניתן לאכול אותה כמו אורז. מסננים, ומפזרים על הגג ליבוש לכמה ימים, עד שהיא יבשה לחלוטין. שומרים במיכל אטום. בכל פעם טוחנים גס קצת מהבורגול היבש ומשתמשים.

ולגבי גולת הכותרת – קמח! קמח נשמר עוד פחות טוב מחיטה ולכן ההיגיון אומר שכדאי לטחון כל פעם קצת לפני השימוש. אלא שגרעין החיטה הוא קשה מאד ודורש כוח רב – כוח שסופק בדרך כלל על ידי טחנת הקמח המונעת על זרימת מי הנחל, ושבה היו טוחנים את כל החיטה במרוכז. אין לי מושג איך הם היו שומרים על הקמח. גם היום, בכפרי הגליל נהוג לטחון הכל בבת אחת בטחנת הקמח, לשים בחבית, ואז להניח בה כדור כימי אללה-איסטור שמרחיק את המזיקים. מי שלא מת על הרעיון, כמוני, צריך למצוא דרך לטחון כל פעם קצת לבד בבית, קרוב למועד השימוש. אומרים שזה גם הרבה יותר בריא מבחינת שימור הערכים התזונתיים של החיטה, שאחרת אובדים עם הזמן.
אז יש מטחנות יד – הטובות הן יקרות למדי וכבדות רצח. זכיתי לאחת כזו לכמה חודשים – מלאת סטייל

מלאת סטייל או מה? ;)

ויש מטחנות חשמליות – עוד יותר יקרות.
אבל מי שיש לו בלנדר ויטמיקס, או בלנדר חיה אחר, הרוויח – כי זה מכשיר שיודע לטחון כל מה שזז, כולל את הזרע הסופר-קשוח של החיטה. זה מה שאני עושה. הנה "לפני ואחרי":

לפני – חיטה שחושבת שיש לה עוד סיכוי…

אחרי – קמח לתפארת

את שאר החיטה אני שומר על המדף בצנצנות זכוכית גדולות של 5 ליטר. סו פר סו גוד.

קמח המיועד לאפיית לחם, עדיף לסנן ובכך להפריד את הקמח הדק מהסולת (סולת=מרכז הגרעין שהוא הכי קשה ולכן לא נטחן לגמרי בטחינה הראשונה). גם כך קשה לקמח מלא לתפוח – במיוחד אם הולכים כמוני על לחם שאור (=מחמצת) ולא שמרים תעשייתיים – אז לפחות תקלו עליו אם תוציאו קצת סולת (שאותה אפשר לטחון אח"כ שוב ולקבל עוד קמח בכיכר הבאה). ועל אפיה כבר לא אלמד כאן, כי יש אינספור מדריכים, אז מכאן אתם בכוחות עצמכם (:

לחם בייצור עצמי – מהזריעה ועד לבטן

וולקאם טו דה קלאב! רק לא לשכוח לשמור צנצנת או שתיים מלאות (לפי הצורך) לזריעה של השנה הבאה

ולסיום, תקציר הפרקים הקודמים:

אליק,
כליל

סיפורה של חצר

מלא חמציצים מתחת לבניין

אתחיל בסיפור… במשך שנים רבות רבות הקיף מרבד דשא גדול את החצר של בית הורי. בימים טובים, כשירד גשם או שמישהו זכר להפעיל את הממטרות הדשא צמח וגבה, ומדי פעם אפילו הגנן הגיע כדי לכסח את הדשא. בימים פחות טובים, כיאה בחבל ארצנו זה, שהגשם מיען לרדת ושכחנו להפעיל את הממטרות, הדשא הצהיב. עם השנים, הימים טובים והגשומים התמעטו ובעיקר נשאר קש דשא ומיני קוצים החלו להתפרץ בחצר.

השבוע שביקרתי את הורי נהנתי ממרבד עצום של "ירוקים" שהטבע והפסיביות המשפחתית הצמיחו עבורי. במקום להתאמץ ולטפל בדשא למען החצר תראה מתוקתקת ומצוחצחת, גדלים להם פרא מיני צמחי בר (מלווי אדם) רבים כמו חלמית, מקור חסידה, חמציץ, חרדל, גדילן, ברקן או סרפד, וגם פטריות, כמובן (אבל איתן אני ממליצה להיזהר ולהיות קפדנים בזיהוי).

מלא ירוקים שעושים טוב על הנשמה

איך עושים את זה?

בשלב ראשון, פשוט להפסיק להשקות את הדשא ולתת ל"עשבים השוטים" הזדמנות לצמוח, במקום ישר לעקור אותם. אף על פי כן, הוצאתי מבחירה צמחים כמו סיידה (גומא הפקעות) וינבוט השדה כיוון שלא היה להם ערך עבורי.

בשלב שני, לעודד את צמחי הבר על ידי עזרה מכוונת בפיזור הזרעים שלהם. לאסוף אותם מהצמחים שמתפתחים לכדי הבשלה ועד יצירת זרעים ולפזר באופן אקטיבי במקום הדשא.

בשלב שלישי, לנוח ולתת לטבע לעשות את שלו.

אפשר גם באדנית

מכיוון שאני לא גרה כרגע בבית צמוד קרקע, אני מרבה לאסוף אדמה מחצרות של ההורים או של אחרים עבור העציצים ואדניות שלי. כאשר זרעתי כוסברה באחד העציצים החלו להתפתח צמחים נוספים שהזרעים שלהם היו בקרקע והתעוררו מההשקיה.

גם כאן החלטתי לא לעקור אותם ופשוט אפשרתי להם לגדול. עכשיו, בנוסף לכוסברה אני נהנת מחוביזה, חומעה ועוד הפתעות, ממש על עדן החלון.

אפשר גם באדנית

וכדאי גם לאכול…

פשטידת ירוקים מהגינה

בכל התערובת הזאת, יש המון צמחים שאפשר ללקט ולאכול. עליהם אתם יכולים לקרוא במדריכים של אורי ודבי פה באתר. אני הכנתי פשטידה מעולה משלל הירוקים שמצאתי בחצר לפי המתכון של ליאת טאוב באתר "סל מקומי". בכלל, אפשר להחליף את התרד במתכונים השונים בשלל ירוקי בר שאפשר ללקט. שיהיה לכם בתאבון!

החסרונות

נכון, בקיץ עלול להיווצר מצב שהחצר והגינה שלכם/ן לא יראו במיטבן, ומבחינה פסיכולוגית קשה לנו לראות צהוב של יובש – פרט שצריך לקחת אותו בחשבון ולזכור כמה יפה וכמה מזין המרבד הירוק בחורף ולהבין שזאת דרכה של אמא טבע .

במדריך זה נבנה מערכת מהסוג של מים עמוקים. מתוך סוגי המערכות שאמנה עוד רגע, זוהי המערכת הפשוטה וכנראה גם הזולה ביותר מכל המערכות. במערכת זו שורשי הצמחים נמצאים כל הזמן בתוך מים וכדי שלא יווצרו רקבונות והתפתחות חיידקים אנאירובים (מסריחים) צריכים להזרים אוויר (חמצן) לתוך המים באמצעות משאבת אקווריום. העציץ הזה התגלה כפשוט ביותר לביצוע, חסכוני מאוד במים והיתרון הגדול ביותר הוא שלא צריך נקודות מים ואין נגר של מים מלמטה, מה שמאפשר לגדל גם בתוך הבית בלי שום בעיות. אבל לפני שנתחיל, קצת רקע על הידרופוניקה. ניתן לסווג מערכות ההידרופוניות ל-5 סוגים שונים:

מערכות מים עמוקים (deep water culture) שעליה נרחיב בהמשך, מערכות הידרופונית בטפטוף שבה משאבה דוחפת את תמיסת הדשן בטפטפות למצע הגידול וישירות לשורשי הצמח (למעשה חוות חלון זה סוג של מערכת הידרופונית בטפטוף). מערכות ניקוז והצפה שבעזרת סיפון מיוחד מורידה ומעלה את המים לסירוגין במצע הגידול, מערכות הידרופונית זורמת (NFT- Nutrient Film Technique) שבה יש זרימה קבועה של מים בצנרת על שורשי הצמחים. ומערכת אירופונית שבהה מתיזים או  את המים ישירות על שורשי הצמחים עם מתז או מערפל. כמובן שיש גם מערכות אקוופוניות, מערכות פתיל ועוד ווריאציות למערכות שונות ומשונות אבל זה בגדול די מכסה את התחום. להרחבה בתחום תוכלו לקרוא באתר הזה.

 השרטוט מהאתר: http://www.homehydrosystems.com

 אז בגלל שזה היה לי קל מידי הוספתי עוד שלושה דליים ליצירת מערכת המורכבת מ-4 דליים שמאפשרת גידול של 12 צמחים לכל היותר. במקרה הזה כדי שיהיה יותר מעניין הנחתי על כל דלי עציצים מסוג שונה בשביל הניסוי והלימוד: עציצי רשת 5 אינצ', (ניתן לרכוש ברשתות ההידרופוניקה) עציצי רשת קטנטנים 3 אינצ' (מוטי מליווינג גרין אמר לי שלא צריך יותר מזה) עציץ רגיל עם תוספת חריצים בצדדים (עם מלחם או סכין יפני) ולקינוח עציץ הידרופוני גדול (ויקר) שבקרוב יארח צמח עגבניה רציני ביותר…

עציצי רשת 5 אינצ'

עציצי רשת 3 אינצ'

עציץ רגיל עם תוספת חריצים בצדדים

עציץ הידרופוני גדול ויקר

דבר מעניין נוסף שיש במערכת הזו הוא הפיצול של משאבת אויר בעלת 2 יציאות לארבעה דליים, הסוד שמאפשר לעשות זאת ללא תקלות הוא הטפטפות המווסתות  8ליטר/שעה המחוברות אחרי פיצולי הT וכך הם משחררות אוויר ברמה אחידה לכל דלי. (שימו לב בשיטה זו ניתן להשתמש במשאבת 2 יציאות להפיכת חוות חלון 8 צמחים לחוות חלון 16 צמחים!!!)

ולעסק…

איספו 4 דליים נקיים עם מכסה (אפילו עדיף צבע כהה למניעת חדירת קרינה למים) ואת כל שאר הציוד שמופיע ברשימה. סמנו עיגולים לחיתוך בהתאם לגודל העציץ שבו תרצו להשתמש

בצעו את החיתוך כחצי ס"מ בתוך הסימון שעשיתם בכדי להבטיח שהעציץ לא יפול פנימה. כנסו לתחילת החיתוך עם סכין יפני רגילה בלהב קצר, המשיכו לחתוך עם סכין יפני צרה בזווית של 45 מעלות בתנועת דחיפה קבועה. (תאמינו לי שניסיתי וזו השיטה הטובה ביותר, סכין צרה מתאימה יותר לחיתוך עגול קטן, רק תעבדו בזהירות ואל תפצעו את עצמכם).

מערכת האוויר

קידחו חור עם מקדח בקוטר 6.5 מילימטר בדופן העליונה של הדלי, הכניסו את הצינורית לכל הדליים עד שהצינור מגיע לתחתית הדלי.חברו את המשאבה ל-2 מחברי T ול-4 טפטפות 8 ליטר/שעה, את הטפטפות המווסתות חברו לצינורות הנכנסים לתוך הדליים, כפי שנראה בתמונה. חברו את קצה הצינור בתוך הדלי לאבן אוויר.

מלאו את הדלי במים והוסיפו דשן הידרופוני בהתאם לגידול (כלל אצבע הוא 1 מ"ל דשן לליטר אך זה תלוי בדשן ובסוג הגידול) לירקות עלים מומלץ בין 1-1.2 מיליסימנס במד מוליכות חשמלית.

השתילה

שיטפו את שורשי הצמחים מאדמה, הניחו את השורשים במרכז העציץ וכסו עם הטוף או ההידרוטון. אם השורשים ארוכים מידי יחסית לגודל העציץ פרגנו להם ועיזרו להם לצאת לחופשי

ו….וואלה:

מבט פנימה אחרי גידול של 3 שבועות בחממה (אני מהמר על עציצי רשת 5" כמוצלחים ביותר, עדכונים בהמשך)

בהצלחה.

קצת קיימות – ערוגת ״אינסטנט״, האם זה טוב?ֿ

ניתן לשאול, אם אנו מכוונים לקיימות ולפתרונות ברוח הפרצמקלצ׳ר, האם אנחנו בכלל רוצים ערוגה "אינסטנט"? יש לכך יתרונות וחסרונות? אם בא לכם לדלג ישר לאיך עושים, זה יתחיל בסוף הפסקה הזו…

אז זה לא שיש לנו בעיה עם האינסטנט אלא עם מה שלרוב מתווסף אליו. אני מזמין אתכם לעשות איתי בדיקה מהירה (כן..) ולקחת אותה כדוגמא גם לדילמות אחרות ואולי גם לפתח ולהתאים אותה לפי הדברים שחשובים לכם.

ערוגת ה״ביג״ הראשונה במרפסת שירות של הבניין שלי

• עלות אקולוגית - על מנת למדוד את המחיר הסביבתי של מוצרים נהוג לבחון מספר פרמטרים אותם מקובל לייצג כ ״טביעת הרגל האקולוגית״ שלהם. לעומת ה״מחיר״ שלוקח בחשבון רק פרמטר אחד, לרוב כסף או מאמץ, והוא הופך להיות השיקול המרכזי, אם לא היחיד. במקרה שלנו, לדוגמא, החישוב פשוט מפני שעשינו שימוש חוזר בחומרי הגלם ובכך לא כילינו אף משאב טבע ואפילו חסכנו חומרי גלם מהטמנה.

• איכות המוצר ועמידות /״פרדוקס איקאה״ - רציונל שאומר שכדאי ל״שלם״ יותר עבור מוצר שיהיה מוצלח יותר ויחזיק יותר זמן. הערוגה שלנו תכשל כישלון חרוץ מאוד במדד זה. בהשוואה לערוגה מוגבהת שאפשר לבנות מעץ – פחות נוחה ויציבה, כנראה גם לא עמיד ליותר משנתיים +- ופחות יפה.

• גמישות / התאמה לתנאים משתנים - בחינה לפי פרמטר זה קשה, ספקולטיבית ולא תמיד ברת ביצוע. החיים דינמיים ולעיתים רבות אנו מאבדים צורך במוצר שלנו הרבה לפני שהוא מתכלה. הערוגה שלנו מאפשרת דינמיות – לעומת ערוגות מעץ אפשר לנייד אותה בקלות, וגם הפירוק פשוט ולא מזהם.

לסיכום - 3 מדדים קלים ופשוטים יחסית שיעזרו לבחון בצורה ראשונית קבלת החלטות תוך התחשבות בהיבטים סביבתיים וארוכי טווח. בקשר לערוגה, המלצתי האישית עליה היא לשוכרי דירות, שומרי שמיטה או לטובת פתרון מיידי לכיסוי שטח גדול בדרך אל פתרון קבע.

ערוגות פרטיות להורים וילדים בגן ילדים בלוד

אז תכלס, איך?

שימרו על סדר מסויים. לי היה נוח להשתמש בבקבוקי 2 ליטר זהים

אוקיי, אז איך עושים את זה?
מוצאים (או קונים אם אתם חייבים, אבל אתם לא חייבים…) שק ״ביג״ או ״פינוי גזם״ (או בשם הרחוב הלועזי "ביג בג", שזה Big Bag, מה שאומר "שק גדול"). גובה השק הוא כמטר אחד ואפשר לקפל את הדפנות שלו בקלות כדי להתאים אותו לגובה הרצוי לכם. אין לנו שום עניין בלמלא יותר אדמה ממה שאנחנו צריכים (עבודה קשה היא לא בשבילנו). לרוב הצמחים יספיקו 30-40 ס״מ של אדמה ואפילו פחות כדי לאפשר את מירב המקום לשורשים.

את שאר הגובה נמלא במשהו שיתפוס מקום, ובעגה המקצועית (של איזה מקצוע בדיוק?!) – "ספייסר". הדרך הנוחה והזמינה ביותר היא בלי שום ספק בקבוקי 2 ליטר מהמחזורית, אותם גם תוכלו להשיג בקלות ולערום בצורה מאורגנת שתשמור על צורה ישרה +- לערוגה.

כדי להצליח לסובב דוחפים את המנעול פנימה

הערה: את המיחזוריות ניתן לפתוח בקלות יחסית. המנעול המשולש שעל כל מיחזורית בנוי כמעין כפתור, צריך קודם ללחוץ עליו כדי להצליח לסובב ולפתוח. דחפו כל מפתח ישר (כמו בתמונה) למנעול המחזורית, לחצו עליו וסובבו. אחרי מס׳ ניסיונות זה נהיה פשוט.
אה… ומזל טוב, אתם עכשיו הבעלים של כל המחזוריות בארץ.

נחזור לערוגה. חשוב לדאוג לסגור את כל הפקקים כדי שהבקבוקים לא יוכלו להימעך תחת משקל האדמה ומומלץ למלא כחצי מהם במים. למה? מילוי במים יתן בסיס כבד יותר לערוגה וישמור עליה שלא תתהפך. המים גם יעזרו כמסה תרמית שתעזור לשמור על וויסות טמפרטורה בבית השורשים.

סיימנו לארגן את הבקבוקים ואנחנו בגובה הנכון. לפני הוספת האדמה מומלץ להוסיף שכבת רסק עץ או טוף בין האדמה לבקבוקים כדי למנוע שקיעה לרווחים שבין הבקבוקים. הרסק או הטוף יימלאו את הרווחים וימנעו מעבר של פירורי אדמה. אם מוותרים על השכבה המבודדת הזו נצטרך לקחת בחשבון קצת שקיעת אדמה פנימה ונוסיף עוד אחרי כחודש +- תלוי בהשקיה.

אז שמנו שכבה מבודדת או לא, זה הזמן להסתכל שוב לכוון ולעצב, האם הבקבוקים יושבים כמו שצריך, האם הערוגה בדיוק במקום בו רצינו, האם הגובה מתאים?

קדימה, עכשיו מה שנשאר זה להוסיף 30-40 ס״מ של אדמה, קומפוסט לפי הצורך וייצרנו ערוגת ״ביג״ מוגבהת מוכנה ויפיפיה!

ערוגת ה״ביג״ והשמיטה

חיבור ניילון לצינורות באמצעות נעצים ליצירת ׳מיני חממה׳

השנה היא שנת שמיטה וכדי לשמור את המצווה ועדיין שיהיה לנו מקום דל בו מותר לגדל אפשר לעשות לערוגה מספר התאמות ועדיין לשמור שמיטה כהלכתה.

מוזמנים לבדוק אותי אבל מההסברים שקיבלתי בין השאר ״ממכון הארץ והתורה״ כדי לעמוד בהלכות לשנת שביעית יש לדאוג לגדל רק באדמה שהיא מנותקת מהקרקע (מים לא מחלחלים ממנה לקרקע מתחתיה, נגר זה בסדר) ומנותקת מהשמים (גשם לא מרטיב אותה). ההקלה הזו מתבססת על כך שהמצווה היא לעיבוד השדות ולכן אין הכוונה לעציצים שבבית. הניתוק מהקרקע והשמים בצורה הזו מדמה בית. לצרכי לימוד והדרכה קיימת הקלה ברורה בנושא לצרכי גידול למאכל לפי הבנתי יש דעות לכאן ולכאן.

בתמונה אפשר לראות ערוגת ״ביג״ שהוסבה לערוגה השומרת שמיטה על ידי מתיחת ניילון או ברזנט על הקרקע וחיבור יריעת ניילון שקופה לשני צינורות ישנים שמצאנו בגינה.

בהצלחה!

נחשפתי לראשונה לרעיון זה לפני כחודש כחלק מקורס שלקחתי באוניברסיטת UNR שבמדבר נבדה בארצות הברית. אומנם הרעיון חדש לי ולא יצא לי לבנות זאת בעצמי עד כה, אך אני מעוניין לשתף כאן בפיילוט שנבנה בלב מדבר גבוה (בהרים) ובתקווה לפתוח דיון על התאמה לארץ.

הפיילוט נבנה ע"י Randy Emm

מטרות החממה התת קרקעית

1. הגנה מרוחות המדבר החזקות, אגב אפילו מארק טווין מתיחס לרוחות אלו באזור זה באחד מספריו:

   "A Washoe wind is by no means a trifling matter. It blows flimsy houses down, lifts shingle roofs occasionally, rolls up tin ones like sheet music, now and then blows a stage-coach over and spills the passengers; and tradition says the reason there are so many bald people there is, that the wind blows the hair off their heads while they are looking skyward after their hats."

2. יצוב תנאי האקלים בחממה, באזור מדברי זה בקיץ הלילות קרים והטמפרטורה צונחת לעיתים מתחת לאפס (צלזיוס) ואילו הימים כה חמים שמטפסים למעל ל40 מעלות (צלזיוס), ואילו בחורף מדי פעם שלג יורד וקרה מתרחשת כמעט בכל ערב, על ידי שימוש בקרקע כבאפר לשינוי הטמפרטורה הקיצוני נצליח לשמור על טמפרטורה מאוזנת סביב ה18 מעלות צלזיוס ולהאריך את עונת הגידול.

אזור היישום

אומנם מקרה מבחן זה נבנה במדבר בהרים, אך העקרונות דומים וניתן ליישם את הרעיון בכל אזור הסובל מתנאי קיצון במזג אוויר (חום או קור, רוח, טורנדו ועוד) כמובן תוך התאמה לצורכי המקום (אני בטוח לאסף יש הרבה מה להוסיף לכך לפי עקרונות הפרמקלצ'ר בתגובות).

* הערה אחרונה – האמריקאים אוהבים לבנות בשיא הכוח, חזק ולשנים מבלי לחשוב על העלות, לכן בתמונות שאציג ניתן להבחין באלמנט של הגזמה… שוב הגישה האמריקאית, אשמח לדון בדיון על אפשרויות להוזלה.

אופן הבניה

1. פינוי השטח והכנה לחפירה

פינוי השטח והכנה לחפירה, חממה תת קרקעית

השטח הנקי בו תבנה החממה

2. התחלת עבודת החפירה

התחלת עבודת החפירה

מבט על פרופיל הקרקע בעת החפירה

פרופיל הקרקע

מפגש עם צינור מים – זהירות לא לפגוע בעת העבודה עם הטרקטור

3. יישור רצפת החממה עם כלי עבודה ידניים

יישור רצפת החממה עם כלי עבודה ידניים

4. בניית הקירות:
קיר תמיכה צדדי בגובה 2.20 מטר, פחחון עבה לא מהסוג הדק שמתעקם ברוח וחיזוק בעזרת קורות של מסילת רכבת

קיר תמיכה צדדי בגובה 2.20 מטר, פחחון עבה לא מהסוג הדק שמתעקם ברוח וחיזוק בעזרת קורות של מסילת רכבת

החלל הגמור – קירות מפחחונים עבים וקורות תמיכה מעמודים ממסילת רכבת

החלל הגמור – קירות מפחחונים עבים וקורות תמיכה מעמודים ממסילת רכבת

5. מילוי הרווח בין קירות הפח לקרקע באמצעות האדמה שנחפרה החוצה, על אף שהיה הרבה יותר הגיוני למלא את הרווח בחול מהאזור לאפשר ניקוז יעיל.

האדמה שנחפרה החוצה

חול מהאזור

6. בניית גג לחממה: מוטות פלדה מעוגלים וחלונות ממוחזרים בשני הצדדים כדי לשלוט בטמפרטורה הגבוהה בקיץ

מוטות פלדה מעוגלים וחלונות ממוחזרים בשני הצדדים כדי לשלוט בטמפרטורה הגבוה בקיץ

שלד הגג לחממה מזווית שונה. שימו לב להרים המושלגים ברקע, בחורף גם אזור זה מתכסה שלג

שלד הגג לחממה מזווית שונה- שימו לב להרים המושלגים ברקע, בחורף גם אזור זה מתכסה שלג

7. כיסוי החממה בפלסטיק – פולי איתלן עם עמידות לקרינת אולטרה סגולית, עובי היריעת פלסטיק 0.8 מ"מ.

החממה מכוסה בפלסטיק- פולי איתלן עם עמידות לקרינת אולטרה סגולית, עובי היריעת פלסטיק 0.8 מ"מ

החממה עם הגג יריעת פלסטיק מהצד המערבי- החלון פתוח כדי לאפשר זרימה של אוויר ונשיאה של האוויר החם החוצה

החממה עם הגג יריעת פלסטיק מהצד המערבי – החלון פתוח כדי לאפשר זרימה של אוויר ונשיאה של האוויר החם החוצה

גג החממה מהצד הצפוני. שימו לב לשיפוע של 45 מעלות

גג החממה מהצד הצפוני – שימו לב לשיפוע של 45 מעלות

גג החממה מצידו הצפוני – לגג החממה שיפוע של 45 מעלות מדרום לצפו

גג החממה מבפנים

ניתן לראות את החלון שמשמש גם כדלת כניסה ויציאה

ניתן לראות את החלון שמשמש גם כדלת כניסה ויציאה

השתילה והגידול

תחילת גדילת חסות בחורף

תחילת גדילת חסות בחורף

גידול עגבניות בחורף

גידול עגבניות בחורף

גידול תירס, עגבניות ועוד מתחת לאדמה

גידול תירס, עגבניות ועוד מתחת לאדמה

עגבניות אשר גדלו בחממה התת קרקעית בתחילת החורף

עגבניות אשר גדלו בחממה התת קרקעית בתחילת החורף

דלעת או מלון שגידלו בחממה מעבר לעונת הגידול – חממה תת קרקעית

דלעת או מלון שגידלו בחממה מעבר לעונת הגידול

טעויות לאורך הדרך ומסקנות

• משיכת מאביקים בזמן הפריחה.
• חוסר ניקוז מאחורי קירות הפח- מכביד על הפח ומביא לסכנת קריסה בחורף, מילוי של חצץ חפתור את הבעיה ויחסוך בעליות המטורפות של הפח העבה וקורות העץ הרבות.
• ניקוז לקרקע בתחתית החממה, לוודא כי יש מצע חול ועליו שכבה של תערובת הגידול.
• אולי ניתן לחפור פחות מ2.2 מטר עומק, במיוחד אם יש מי תהום גבוהים או סלע מתחת לפני השטח (כמו באזור הערבה בארץ).
• למצוא שימוש בקרקע שנחפרה.
• לא לאבד את הtop soil. לשמור ולהשתמש בתערובת הגידול.
• ביצוע מדדיות מבוקרות כגון גרדינט הטמפרטורה מחוץ לחממה ובפנים, מדידת הטמפרטורה לאורך כל השנה
• ביצוע מדידות של עוצמת קרינת השמש בתוך החממה בסמוך ליריעת פלסטיק ועל רצפת החממה לאורך השנה ובהשוואה למחוץ לחממה.
•  מדידת הלחות היחסית בתוך החממה.
• גידול לצורך השוואה מחוץ לחממה ובחממה רגילה על פני הקרקע לצורך השוואה.

סיכום

זוהי החממה התת קרקעית הסופית. זהו פיילוט ראשון שנבנה באזור נבדה וקליפורניה, הרבה כסף הושקע בה (בחלק מהמרכיבים הרבה יותר מדי!), שטח החממה כבערך 20 מ"ר והעלות גירדה את האלף דולר. אשמח אם נפתח דיון כאן בנושא ויחד נמצא עיצוב זול יותר המתאים לתנאים השונים בארץ.

בעיני, "יער מאכל" הוא פחות טכניקה חקלאית ויותר גישה וביטוי לתפיסת עולם.
ביצירת יער מאכל אנו משתמשים במספר עקרונות ודפוסים מרכזיים שמעוררים בנו השראה ליצור את המערכת תומכת חיים (כך אני אוהבת לכנות יערות מאכל) הכי מתאימה לסיטואציה.

העקרונות המרכזיים (ממש בקצרה) הם :עבודה עם סוקצסיה, שכבתיות, גילדות צמחיה, מגוון , ריבוי פונקציות ויחסי גומלין, עבודות תשתית לשימור נגר . מוזמנים לקרוא על כך עוד במאמרים הקודמים שלנו.

עם זאת, יערות מאכל ייראו מאוד שונים אחד מהשני, מכיוון שעיצוב המערכת תלוי בגורמים רבים, כמו מיקום גאוגרפי, סוג אדמה, אקלים, מגבלות תקציביות ובירוקרטיות, קונטקסט תרבותי ועוד.

במאמר זה אסקור הבדלים בין מודלים שונים של יערות מאכל אשר השוני ביניהם נובע מתוך המטרה לשמם הם נוצרו. המטרה משפיעה על הצורה והתפקוד של היער. נבחין בין המודלים השונים ומה מייחד כל מודל.

שימו לב: לכל סוג של יער מאכל אתן דפוס עיצובי להשראה. יש להיזהר ממצב ש"מלבישים" דפוס על שטח בלי להתחשב בתנאים השונים.

יער מאכל קהילתי 

מהות: יצירת מפגש אנושי ועשייה משותפת.

דגש: חשוב לשים לב שאנחנו בוחרים צמחיה שהיא מצד אחד עמידה מאוד ולא דורשת הרבה תחזוקה ותשומת לב ומצד שני מניבה מזון מפתה… שיעודד אנשים לבוא ולקטוף ולזלול. לדוגמה: עצי תות ותאנה, גפנים, שזיף קראסי, שסק. נדאג לפריסת הנבה כדי שיהיה יבול לאורך כל השנה

אתגרים: מכיוון שהיער לא ממש שייך לאף אחד, חשוב מאוד להשקיע אנרגיה בלבסס גרעין רציני של אנשים שמחויב לאורך זמן, וגם גיוס בעלי תפקידים מתוך העירייה/ מועצה שיהיו מוכנים לקחת על זה אחריות. אמנם השאיפה שלנו שיער מאכל לא יזדקק לתחזוקה רבה לאחר מספר שנים אך יש לקחת בחשבון ששנות ההתבססות בכל זאת דורשות עבודה ותשומת לב.
לצערי גם וונדליזם הוא תופעה שמתרחשת במקומות כאלו..
דפוס להשראה: בדפוס זה ניתן לראות אזור התכנסות מרכזי, אשר מסביבו תהיה הצמחיה האינטנסיבים ביותר. במעגל השני נמקם צמחיה יותר עמידה,וגם צמחית בר ונשלב פינות ישיבה פרטיות יותר.

דוגמה מהעולם: יער מאכל קהילתי בעיר סיאטל שבארצות הברית

יער מאכל חינוכי

מהות: חקירה, התבוננות, לעורר סקרנות, ליווי תהליכים ויצירה משותפת של תלמידים ומחנכים.

דגשים: במערכת זו נרצה לשלב כמה שיותר נישות שיצרו אפשרויות למידה שונות. מבחינת יבולים נעדיף פרות שמבשילים לא בחופש הגדול (וזה מאתגר כי הרבה מאוד מהפרות ה'שווים' דווקא מבשילים בזמן חופשת הקיץ). נדאג שתהיה פריסת הנבה מירבית, כדי להנות מיבול לאורך השנה. נוודא שיש הגדרה ברורה של ערוגות ושבילים שכן זה עוזר להגן על צמחים מפני גדודי ילדים נמרצים. שילוט והסברים יתרמו רבות ללמידה ולקשר של התלמידים עם הצמחים (רימון זה נשתל על ידי תלמיד כתה ג'…)

אתגרים: לצערי, שוב,  וונדליזם. חוסר ידע מצד הגננים או הצוות החינוכי שמקים את היער. חוסר תקציב. יער הוא פרויקט לטווח ארוך ועלול להיפגע עם התחלפות הצוות האחראי.

דוגמה מהעולם:  ג'ספר פלייס סקול

יער מאכל חקלאי-מסחרי 

מהות: פרנסה, שיקום האדמה והמערכת האקולוגית

דגשים: ביער מאכל חקלאי-מסחרי אנו שואבים השראה מתוך מערכות של agroforestry, שאלו מערכות שמתבססות על אותם עקרונות של יער מאכל אך משתמשות בפחות מגוון , ושואפות למצות את המקסימום מיחסי הגומלין שבין המרכיבים. המערכת פשוטה לתפעול, יש בה מעברים רחבים לטרקטורים. עונת ההנבה ספציפית יותר.

דפוס להשראה: בדפוס זה ניתן לראות עבודה עם קוי גובה טופגרפים לאצירת מי גשמים. ליד הסוולים נמקם צמחיה יותר דורשת מים ובין הסוולים נמקם צמחיה יותר עמידה ביובש. בין לבין שביל מתפתל שמגיע לכל מקום ביער ורחב מספיק בשביל טרקטור.

דוגמה מהעולם: ' new forest farm' של מארק שפרד בארצות הברית

יער מאכל לצריכה עצמית

מהות: אספקה של הצרכים של תושבי המקוםצרכים פיסים, נפשיים ורוחניים. זה המקום להתפרע ולהגשים חלומות
יער מאכל לצריכה עצמית ניתן גם להקים על שטחים מאוד קטנים. משתמשים במה שיש.

דגשים: פריסת הנבה לאורך כל השנה. אסטטיקה, שילוב פריחה של צבעים שונים. אינטנסיביות גבוהה יחסית: באזורים הקרובים לבית יש לנו הרבה משאבים שמאפשרים לנו ליצור הרבה נישות: מים אפורים ומים מהגג, קומפוסט מטבח ומהשירותים, קירות שמגינים מהרוח ועוד.

דוגמה:  בערוגה הקטנה הזו מיושמים כל העקרונות של יער מאכל: שכבתיות, עבודה עם סוקצסיה ועוד. הצמחים בערוגה: מורינגה, מנגו, כורכום, ג'ינג'ר, תות שדה, קומפרי, שומר, קלנדולה, אספסת ורימון שחור.

יער מאכל תיירותי (קטיף עצמי) 

מהות: חוויה תיירותית-חקלאית שמשלבת טיול, פיקניק, קטיף וזלילה ניתן לשלב את החוויה עם פעילות חינוכית – לימודית מעמיקה יותר.

דגשים: אסטתיקה ונוחות שימוש (שבילים נוחים, סככות צל). שבילים מפותלים ליצירת אפקט מסתורין והפתעה. מומלץ גם לתכנן שביל מעגלי
שילוב פינות ישיבה ופיקניק. פריסת הנבה: לפי מה שנוח לנו. אפשר להחליט על פריסת הנבה לאורך כל השנה או על עונת פעילות מסוימת.

אתגרים: וונדליזם (שוב. עצוב). אנשים רגילים לסביבות "סטריליות"/ אלא אם כן הם ביער שנמצא בשמורות טבע אנשים רגילים שסביבתם מאוד מלאכותית, לא פראית, מסודרת וכו'. לכן יש לנו כאן אתגר של ליצור מערכת שמצד אחד היא אסטטית ולא מבהילה ומצד שני לתת לטבע להיות.

דפוס להשראה:

יש עוד הרבה מה ללמוד ולחקור. מוזמנים להעלות הצעות משלכם למודלים ליערות מאכל!

לפני שנה וחצי התאספנו שישה תושבי שכונת הדר בחיפה, חובבי פרמקלצ'ר ואוהדים מושבעים של האתר, במטרה להקים יחד גינה קהילתית. בשבילי זו הייתה הזדמנות מעולה לנסות חלק מהמדריכים שקראתי כאן בשטח. התחלנו הכי פשוט – עם רפסודות מהרחוב וכלי עבודה שהבאנו מהבית, וככה בערך זה נראה:

בונים אדניות ראשונות בגן הדר

וכמובן שכל מי שמבקר הרבה באתר יודע שאי אפשר בלי לחתוך כמה בקבוקים

מאד נהננו מהעשייה והתוצר אבל לצד הרבה הענות ושיתופי פעולה, חווינו בגינה גם ונדליזם וקושי לשתף פעולה עם גוף ממוסד כמוזיאון המדע, המדעטק (סמוך לגינה) שפחות התלהב מהרעיון של יצירות ממוחזרות כאלו בפתח המוזיאון – בכנות, אני יכול להבין למה. גם השכנים שלי בבניין לא ממש התלהבו מגינת הבקבוקים שפתחתי בחצר והחתולים שגילו ענין גרמו לגינה היפה בתחזוקה מינימלית שלי להראות יותר ויותר כמו מיחזורית. החיפאים ביניכם גם בטח מכירים את המראה הזה בירידה לעיר התחתית שמהווה מונומנט של כוונות טובות וממחיש את הקושי בתחזוקה של גינות מאולתרות שכאלה.

עד כאן הצגת הבעיה – קיים חסם שמונע מהרבה אנשים להנות משימוש חוזר – והנה בא הפתרון. יום אחד באנו למעבדה לייצור דיגיטלי – "פאב לאב" שמה, הנמצאת במדעטק כדי לחרוט את הלוגו של הגינה על מדף שמצאנו ברחוב

איזה יפה יצא!

בדיוק פגשנו את יונתן נתן, אחד העובדים במעבדה ואיש רב כשרונות יוצא עם הקופסא שהוא הכין בחיתוך לייזר, חיברנו 1+1 ואם לקצר סיפור ארוך – נולד לנו פרוייקט ושמו Rebottle – פרוייקט אדניות בשימוש חוזר שהעלנו להדסטארט בימים אלו.

"בקבוק חתוך, אתה אומר?"

המטרה של אדניות Rebotlle היא לאפשר לכולם להנות משימוש חוזר בבית בצורה קצת יותר ממוסדת- לפנות ליותר אנשים שעד היום לא דמיינו את עצמם חותכים בקבוק, ולהציע פתרון יפה וסביבתי שמתאים לכולם (טוב, כמעט כולם).

בינתיים כבר הדבקנו כמה עשרות אנשים בקדחת הבקבוקים ומקווים להמשיך עוד.
כמו שאייל ברקן כתב פעם בתגובה לכתבה המעולה שלו – "מבחינתי שלא ישארו בקבוקים במיחזורית וכל הקירות בארץ יהיו ירוקים " – מקווים שעזרנו לקדם את היום הזה. עוד קישורים ופרטים על הפרוייקט הזה למטה, אני ממשיך.

בכל מקרה הבנו שהחיבור הזה בין הגינה לפאב לאב יוצר אפשרויות חדשות ומרגשות ושיש עוד הרבה פוטנציאל במקום הזה שבו קהילה ואקולוגיה פוגשות טכנולוגיה – אפשר למצוא ביחד פתרונות מקומיים לצרכים מקומיים, עם חומרים מקומיים וליצור פתרונות שמנגישים את עקרונות הקיימות לציבור רחב יותר.

קיבלתי רוח גבית מהמלגה המדהימה שאני חבר בה – "כפר הסטודנטים" בהדר ופתחנו קבוצה חדשה "גן הדר lab", התאספנו יחד, כל מי שהתעניין בכך (ובעיקר תושבי השכונה) תחת העקרונות שפורטו כאן בפסקה למעלה וכפרויקט ראשון אחרי סיעור מוחות החלטנו להרים את הכפפה שזרק אסף צ'רטקוף כאן, ולקחנו על עצמנו להכין מנבטה כמה שיותר פשוטה, זולה, בשימוש חוזר ומותאמת לציבור רחב.

ככה נראה המפגש הראשון

בינתיים אנחנו מתקדמים בקצב מסחרר עם 3 חלופות תכנוניות במקביל – העבודה המשותפת והפתוחה של אנשים מתחומים שונים (אדריכלות נוף, הנדסת מכונות, פסיכולוגיה, חינוך, הנדסת סביבה ועוד) וכל כלי הייצור והידע שזמינים לנו במעבדה פשוט מעודדים דמיון והשראה.

אנחנו צפויים להחליט על דגם ולשכלל אותו לרמת מוצר עוד החודש ולקיים בהמשך סדנה פתוחה לציבור להרכבת המנבטה.
בינתיים אנחנו מתעדים כל שלב בתהליך הפיתוח – ניתן לעקוב או אפילו להצטרף כאן.

מבטיח שנעלה מדריך מפורט שמיועד רק למנבטה כשנסיים.
אז מה דעתכם – הגיע הזמן להיכנס למיינסטרים?

פרטים נוספים על Rebottle: מי שמתעניין מוזמן לצפות בפרויקט שלנו ולהצטרף אלינו בפייסבוק. אם אהבתם, נשמח לתמיכה בדף הפרוייקט בהדסטארט ועזרה בהפצה!

גירסא עדכנית יותר של המנבטה

שלום חברות וחברים, היום נבנה גינת דליים הידרופוניים במו ידינו לתפארת מדינת ישראל והעולם כולו. מדובר במערכת ההידרופונית הפשוטה והאמינה ביותר וכנראה גם הזולה ביותר מבין שאר המערכות ההידרופוניות ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, מוזמנים לקבל קצת רקע במדריכים קודמים: עציץ הידרופוני בקלי קלות. עציצים הידרופוניים ל12 צמחים. חוות חלון ואז תחזרו הנה.

במדריך הקודם הצגתי מערכת של 4 דליים הידרופוניים שבהם כל דלי עומד בפני עצמו, מה שמאפשר דישון ספציפי לכל גידול וגם מאפשר עריכת ניסויים מדעיים המשווים בין הצמחים בדליים השונים. המערכת של היום מתאימה לגידול של הרבה יותר צמחים עם תוספת קטנה ומפנקת שמאפשרת השקיה אוטומטית ללא מערכת השקיה… איך עושים את זה? פשוט מחברים את כל הדליים עם צינור המגיע בסופו לדלי בקרה עם מצוף ניאגרה קומפקטי. דלי הבקרה יחובר לברז מים שנמצא במצב תמידי פתוח (כמו בשירותי ניאגרה, למי שעדיין משתמש בטכנולוגיה הבזבזנית והמזהמת הזאת… לכל מי שרוצה להבין איך אפשר בלי במים בשירותים – לחצו כאן).

כאשר מחברים את כל הדליים ביחד חוק כלים שלובים דואג לכך שגובה המים יהיה זהה בכל הדליים. המצוף מאפשר לנו לקבוע את גובה המים הרצוי, כך שהתחזוקה היחידה שנשארה לכם לעשות זה להוסיף דשן במידת הצורך (אני בודק אחת לשבוע, תלוי בגידול ובעונה) ומה קורה אם תרצו לגדל צמח שצורך יותר דשן באחד הדליים? – פשוט מוסיפים עוד דשן לדלי הרצוי, יכולה להיות תנועה מועטה של תמיסת הדשן לדליים אחרים רק אם קצב האידוי שלהם יהיה גבוה יותר, אך לא מדובר בבעיה מהותית.

בתמונה משמאל גינה הידרופונית בתיכון אורט גאולה בשיתוף עם סלטה גינה למטבח

אז איך עושים?

1. הניחו את הדליים שלכם על משטח ישר (הבדלי גובה במשטח יגרמו להבדלי גובה מים בדלי) כדאי שהדליים יהיו חומים או בצבע כהה כדי לא להכניס קרינה ולגדל אצות (אלא אם אתם רוצים לגדל אצות אז לכו על דליים לבנים). זאת יכולה להיות גינה של 10 דליים וגם גינה של 100, כל עוד הדליים על אותו מישור.
2. בעזרת מנקב השקיה 7 מ"מ חוררו חור 1 ס"מ מעל תחתית הדלי.
3. הכניסו בעזרת פלאייר מחבר דו כיווני 7 מ"מ לחור.
4. קדחו חור להכנסת צינורית האוויר חצי ס"מ מתחת למכסה, חמצון המים עם משאבת אוויר לא הכרחי אך נותן תוצאות טובות יותר (דווקא לכבוד הקיץ שמגיע אני כן ממליץ לחמצן את המים מכיוון שחמצן מתמוסס במים ביחס הפוך לטמ"פ, או במילים אחרות ככל שהמים חמים יותר יש בהם פחות חמצן מסיס וזמין לצמח).
5. חברו את המחבר ישירות לצינור 16 מ"מ הסגור בשני צדדיו. (ניתן גם לחבר צינורית 7 מ"מ כהארכה ו/או להוסיף ברזון שיאפשר לכם לנתק ולחבר דלי לפי הצורך)
6. הכנת דלי הבקרה למצוף: קדחו חור בחלקו העליון של הדלי בעזרת מקדח מדורג, הכניסו את הברגת הפלסטיק הבריגו וקבעו את המצוף לדופן הדלי.
7. חברו את המצוף לברז המים עם מחבר זווית 1/2" ל16מ"מ (בחממה שלי יש מערכת השקיה בטפטוף אז המצוף מחובר לטפטפות בצינור 16 חום עם מחבר T כי זה מה שהיה לי במחסן…) כוונו את המצוף כך שימלא מים לגובה חצי דלי, זה יאפשר מידה מאוזנת של מים וחמצן לצמח.
8. מלאו את כל הדליים עד לס"מ מתחת לשפת הדלי – הרעיון שהעציץ ישחה במים העמוקים והשורשים ימשיכו לגדול עם ירידת גובה המים.
9. העבירו דרך החור העליון שקדחתם מקודם צינורית אוויר שקופה ואבן אוויר חברו אותה למשאבת אקווריום (ניתן לפצל יציאות) וודאו שהמים מבעבעים וקדימה לשתול.
10. קדחו חורים במכסה עם מקדח כוס גדול (טיפ של אלופים – קידוח נגד כיוון השיניים יצור קידוח חלק יותר) התאימו חורים לגודל העציץ ועדיף תמיד יותר קטן מגדול, אחרת הצמח שלכם פשוט יטבע…
11. הניחו את השתיל בעציץ, כסו בטוף או הידרוטון ותנו שטיפה בזרם מים להוריד שאריות אדמה.
12. הניחו את העציץ בדלי וודאו שהוא באמת בתוך המים אחרי שהמים התאזנו בכל הדליים…

זהו! מכאן הגידול הוא אותו גידול מבחינת הדליה, טיפול במזיקים (אין מן הסתם מזיקי קרקע כמו חולד, מחלות פטריתיות או נמטודות) וגם בגלל שהצמח לא נכנס לסטרס (תמיד שפע של מים ודשן) הוא מצליח להתמודד לא רע עם מזיקים מזדמנים. קחו בחשבון שכל הסולניים עגבנייה, פלפל וחציל גדלים להיות צמחים גדולים מאוד ומצריכים הדליה.

שימו לב להגבהה של מתחת לדלי במקרה שהמשטח שלכם לא ישר

עגבניה וחסה בתוך עציץ רשת מרובע

המצוף מחובר למעלה למקור המים. הדלי מחובר למטה לכל השאר

הדליים מחוברים יחדיו – שימו לב לכניסת צינור האוויר השקוף למעלה

החסה גדלה יותר מהר מכל השאר

העגבניה עולה השמיימה – עגבניה ובזיל בעציצים הידרופונים

הבזיליקום מת על הידרופוניקה

גינת 20 דליים הידרופוניים

המלצת השף לעונת קיץ 2016. בזיליקום תרד ניוזילנדי ועגבנייה. לבזיליקום ולתרד תוכלו לעשות קצירים חוזרים ומרובים והעגבנייה, אם אתם מגדלים טובים ומסורים, תוכלו להגיע לצמח בגובה 3 ו4 מטר עם פירות רבים וטעימים.

בהצלחה!

באלת קש נקשרת אצלי תמיד עם האורווה בקיבוץ שבו גדלתי. הריח הזה, הקש המפוזר על האספלט מחוץ לגורן שאחסן את החבילות אחת על השנייה עד לממדי גובה מרשימים ביותר הולך איתי תמיד. כילד נהגנו להשתמש בקש בעיקר בפסח בבניית טאבון מלבני אדמה ובחג שבועות, חג הקציר, כתפאורה לחג. אף פעם לא באמת התוודעתי אליו ואל איכויותיו.

כעבור כמה שנים נתקלתי בו שוב, איך לא, בעבודה בבוץ. ערימות הקש המפוזרות, הקש הטבול באדמה החרסיתית החזירו אותי לילדותי והזרימו דם טרי ורענן בעורקיי.

הקש נקצר יחד עם השיבולים, אלא שהן נאספות במכונה אחרת שקוטמת את השיבולים כבר בשלב הקציר בשדה. בעצם הגבעול של החיטה הוא הקש, והוא מושאר להתייבש מספר שבועות בשטח השדה בערימות ארוכות מצד אחד של השדה לצידו השני. את הקש היבש אורזים כיום בשתי צורות עיקריות. או בלבנים גדולות/קטנות המכונות גם בשפה העממית בַּאלה (בערבית – קובייה) או בעיגולים מאורכים שזורים בחוט פלסטיק שחור.

רוב הקש מיועד כריפוד מכלאות של בעלי חיים או מאכל של סוסים. לאחרונה גובר זרם המבקש להשים ידו על חבילות קש (רצוי קטנות יותר, שאפשר לסחוב) לצורכי בנייה. הבאלות הקטנות יותר מגיעות בגדלים של 60X 40 X40 ס"מ ויש גם ארוכות יותר באורך של 80 ועד 100 ס"מ. ישנן גם באלות חציר, המורכבות מצמחים, קטניות או צמחים עשבוניים אחרים, אשר נקצרו, יובשו ואוחסנו כדי לשמש מזון לבעלי חיים. (*בסוף יש המלצה למגדל שמוכר קש בכמויות קטנות).

לפני שנבחר מקום ונתחיל בעבודה חשוב לדאוג למיקום בסמוך לאפשרות חיבור השקיה בטפטוף. שיטת הגידול בבאלות קש נשענת במידה רבה על השימוש בטפטוף, בהשקיה איטית לאורך זמן ואיננה מתאימה למי שאין באפשרותו להשקות בטפטוף.

לאחר שבחרנו מקום (יכול להיות גם באמצע גינה קודמת שעשינו והתעייפנו מלעבד), וידאנו שמערכת ההשקיה זמינה לשימוש, ננקה את השטח מעשביה, בעיקר עם מעדר. קוצרים את העשבים הגבוהים ומתחחים מעט את הקרקע לאפשר לעודפי המים לחלחל מהחבילות, פורסים קרטונים שטוחים לפי צורת הערוגה. רגע של גיאומטריה, אם כי למי שעדין סוחב טראומה משיעורי חשבון, זה ממש לא עקרוני. כשמתכננים ערוגות כדאי לנצל את שטח הפנים בצורה מיטבית ולנסות להשתמש בכמה שיותר פאות לשתילה. את הבאלות ניתן לסדר בצורת ריבוע. בחלל שייווצר במרכז אני ממליץ למלא בפסולת אורגנית ולהפוך אותו לקומפוסטר, שיתמלא לאט לאט ויכוסה בשכבות של חומר אורגני רטוב מהמטבח וקש יבש. לכן ממליץ על צורה של 11 באלות בקומה,  עם 3 תאים פנימיים. תא אחד קומפוסטר פעיל אליו נשליך את השאריות האורגניות שלנו, השני מכיל חומר יבש והשלישי ריק, בו נשתמש כאשר תא הקומפוסט הפעיל יתמלא ונרצה להניח לו להתקמפסט בשקט כחודש עד לקבלת קומפוסט משובח לגינה.

מילוי קומפוסט בדירוג מתחילים בתא 1 ולאחר חודשיים שלושה מכסים בקש ועוברים לתא 2. לאחר חודש בערך ניתן או לרוקן את התא המוכן לגינה או לכסות בעוד קש ולהתחיל למלא מחדש.

אחרי פריסת הקרטונים בצורה שבחרנו נמקם את החבילות בצמוד אחת לשנייה. נשתדל לבנות בחפיפה ללא רווחים. את החבילות נחזק בחוט ברזל דק שיקיף אותן מבחוץ בשני גבהים שונים וייצור לחץ כלפי פנים. בסוף נמתח עם פלאייר למתיחה טובה. קומה שנייה מומלץ מאוד לעשות אם כי לא חובה. משפר מאוד את הנגישות ומגביהה את פני הערוגה לגובה שלא צריך ממש להתכופף. מומלץ לאנשים עם בעיות בגב. גם את הקומה השנייה נהדק עם חוט ברזל ונחזק עם פלאייר.

עורמים את החבילות וקושרים בחוט ברזל

השלב הבא הוא פיזור קומפוסט בנדיבות עד לכיסוי חבילת הקש בחלקה עליון ופיזור אדמה מקומית מעל. אדמה יכולה להיות בגובה של 3-5 ס"מ. כמובן שהצדדים עלולים מעט להישפך, אין דבר.

לאחר מכן נפרוס את מערכת הטפטוף מלמעלה כאשר צינורות הטפטוף עוברים במרכז החבילה. בשלב הזה צריך לגייס משאית סבלנות ולהרוות את החבילות מעתה לעוד שבועיים ב 15 דקות של השקיה (כל יום) בטפטפות 2 ליטר לשעה + הוספת דשן אורגני נוזלי שאפשר להכין לבד מהומוס או קומפוסט ביתי. אם אין וממש חייבים אז אפשר לקנות קומפוסט ממשתלה ולהשרות בדלי מים למשך יומיים שלושה. את הנוזל העשיר בחומרי הזנה נזליף מלמעלה על החבילות, לאט לאט. להחדיר את החומרים עם המים לתוך עומקי החבילות.

פריסת מערכת ההשקייה

קומפוסט מעורבב מזבל פרות ולולים

מזליפים ונהנים

ושותלים בידיים – עושים חור בקש ומכניסים את השתיל לתוך הקש ומכסים באדמה

טדאאאאם – אחרי שבועיים הערוגה מוכנה

בהצלחה.

יער המאכל בנוי בשכבות.

בשכבה העליונה נמצא את העצים הגדולים, מתחתיהם עצים קטנים, שיחים, בני שיח. ובשכבה התחתונה יש את כל הצמחים החד- שנתיים.

צמחים חד שנתיים יהיו תמיד- יש בנק זרעים בכל מקום והם ימלאו כל פינה פנויה ביער. במהלך השנים נראה שינוי בהרכבם עם תהליך התפתחות היער ושיקום האדמה.

בשנים הראשונות נראה חד שנתיים שמתאימים יותר לשלבים המוקדמות של הסוקצסיה (חרדלים, דגנים שונים, חובזות וגדילנים בחורף, ובקיץ קייצת, סולנום וכל מיני קוצים.. ). עם הזמן תתחלף העשבייה לעשבייה עדינה ומגוונת יותר.

מעבר לשתילת העצים והשיחים, חלק חשוב בהקמת היער הוא גם ביסוס הצמחים הרצויים לנו בשכבת החד- שנתיים.
אז איך עושים את זה?

עם כל חיבתנו הכנה לקמח בלוטים וצ’יפס נופאליס, ירקות הם עדיין חלק עיקרי בתפריט שלנו, לפחות לעת עתה. היער שלנו עוד צעיר, מה שאומר שיש שפע של מקום ושמש לירקות שונים לגדול בינות לעצים ולשיחים.

כמובן שיש לנו גינת ירק מפוארת שהערוגות בה מעובדות בשלל טכניקות, אך הדבר המרגש באמת, זה לגדל ירקות שמשתלבים ביער! בטכניקה המפורטת להלן ניתן לגדל שפע של ירקות בזמן אפסי של עבודה ללא השקיה, דישון ומעט מאוד תחזוקה.

איזה ירקות מתאימים?

מלונים, אבטיחים, דלורית, קישוא, דלעת, לוביה, חמניות, מלוכיה.
בעיקרון יש זנים של מלונים ואבטיחים ושעועיות שמיועדים לגידול בעל (ללא השקיה), אבל אנחנו חושבים שבשיטה הזו ניתן לגדל גם זנים שלא מיועדים לכך, וכן שנה הבאה אנחנו ננסה עוד מיני ירקות כמו עגבניות, חצילים, פלפלים, במיה ועוד. לפי מידת ההצלחה של השיטה יש לי הרגשה שגם הם יסתדרו.

מיקום

סוולים מרסק גזם מתמלאים בחורף

את הירקות זרענו בסמוך לסוולים מרסק גזם שעשינו בחלק מסוים ביער (מוזמנים לקרוא על איך עשינו אותם במדריך הזה). מתחת לסוולים ובתוכם הצטברה לחות רבה מההצפות של החורף.

מיקום השתילה

זמן הזריעה

התזמון הוא מאוד חשוב במקרה הזה. זה כמובן תלוי בשנה ובאזור מגוריכם אבל בדר”כ סוף מרץ זו התקופה לזרוע, מכמה סיבות:

• האדמה צריכה להיות עדיין לחה יחסית
• הטמפרטורה של הקרקע מתחילה לעלות
• מזג האוויר הכללי מתחיל להתחמם כך שכבר אין סכנה לקרה

לפני הזריעה מומלץ להשרות את הזרעים כ- 12 שעות. משפר את אחוזי הנביטה.

תחזוקה

לאחר הזריעה נתנו השקיה אחת לעידוד הנביטה. לאחר מכן כשהצמחים היו קטנים עישבנו מסביבם כמה פעמים. עכשיו הם כבר גדולים ומטפסים על העשבייה.

על הסוולים

קיץ נעים!

ואגב, יש אצלנו ימי עבודה פתוחים – כלומר ניתן בתאום מראש להצטרף אלינו לעבודה בחווה.
זה קורה בימי שני בבוקר (עבודה בגינת ירק ובמשתלה) ובשלישי בבוקר (עבודה ביער) בין 7:00 ל- 12:00.
מוזמנים באהבה!

מזה זמן רב יש לי חיבה עזה לעקרון נימיות, ערוגות ורטיקליות, עציצי וערוגות פתיל ושילוב בין מערכות. רוב הדוגמאות שאני מכירה עד כה לערוגות ורטיקליות (משטחים וכיסים) לא כוללות בתוכן גם אלמנט השקייה נימי.

לקחתי על עצמי את האתגר לנסות ולראות האם יעבוד לחבר בין מערכת ורטיקלית לבין השקייה נימית (מלמטה למעלה). המיכל שהשתמשתי בו לצורך הניסוי היה עגלת שוק ישנה וחבוטה שפשוט חיכתה לקצת יחס אוהב. היתרון במיכל על גלגלים הוא כמובן הניידות המגניבה שלו! אז מתחילים…

שלב 1: יצירת המאגר

לקחתי שלט חוצות חתוך בצורה גסה וריפדתי את התחתית ועד לגובה 20 ס”מ, חיזקתי עם חוטי ברזל דקים. אפשר לבדוק בשלב זה האם מים מחזיקים במאגר או שמא הם בורחים החוצה, ואז לנסות לשפר את הקיפולים.

ריפוד הקרקעית, ממבט צד

שלב 2: הכנת צינור הובלה לתחתית

בכל אתר בנייה/ שיפוצים שמכבד את עצמו תוכלו למצוא צינור פלסטיק גמיש שכזה בקוטר 50 מ”מ, הוא מושלם למשימה ובדרך כלל משמש להגנת חוטי חשמל באדמה. כדי להכין את הצינור יש לקדוח כמה שיותר חורים בחלק התחתון שממנו נרכיב את המאגר (תיכף הכל יהיה ברור) את הקצה התחתון שלו נאטום בשקית או משהו בסגנון, כדי שהמים לא יזרמו חזק מדי אלא יחלחלו דרך החורים שקדחנו.

שלב 3: יצירת המאגר

ניקח את הצינור וננסה להכניס אותו כך שיצור מעין עיגול. נחזק את החלק האנכי של הצינור עם חוטי ברזל או אזיקונים.

כל צינור-המאגר מגולגל בתחתית

ניקח חתיכת פלריג או בד ונעטוף את החלק התחתון של הצינור, כדי שלא יסתם לנו ואז לא יתפקד. לי היתה חתיכת אל-בד משומשת שמאד שמחתי להשתמש בה שוב.

אל-בד מכסה את החלק התחתון של המאגר

שלב 4: מצע השתילה

נמלא שכבת חול לכל גובה ה”מאגר”- במקרה שלנו, עד גובה יריעת הפלסטיק האטומה (שלט החוצות). תפקיד החול הוא להוות את הטווח בין האדמה לבין המים. כדי שלא תברח לנו אדמה מהצדדים אפשר למלא בקש בצדדים או ליצירתיים ביננו – לקלוע בסוף או חומרים דומים על העגלה עצמה. אני לא ממליצה להשתמש בפלריג בשלב זה (כפי שעשיתי בגירסה הקודמת של העגלה) כי מגע ממושך עם מים ושהיה בשמש גורמת לו להתפורר לאלף עזאזל, אם לא יותר…

ממלאים כל פעם מהצדדים קש , דוחקים כמה שיותר את הקש ומניחים אדמה, אפשר לערבב אדמה מקומית, אדמת שתילה וקצת קומפוסט. ממלאים עד כמה שהמיכל יכול לתפוס. כדאי לדאוג שהתערובת תהיה כבר לחה לפני שמכניסים אותה למיכל.

הקש מחזיק את האדמה

שלב 5: שתילה

כדי לשתול צריך לפלס דרך הקש עד שמגיעים לשכבת האדמה, לעשות חור, להכניס את השתיל ולנסות לכסות ולהדק את בית השורשים שלו. בסיום השתילה יש למלא מים בצינור. כמה למלא? עד שתראו מים יוצאים מפתחי הניקוז. אחרי חודש בערך מהשתילה העגלה הצמיחה ה-מון חסות! מדהים כמה שטח קטן יכול להיות יצרני.

אפשר לגמרי להשתולל בשתילה ולהנדס קומת קרקע של משתרעים ולמעלה מטפסים, לא להגזים בצפיפות ובעיקר לנסות וללמוד איך הדבר הזה עובד.
בהצלחה!

מרוב חסות לא רואים את העגלה

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים בסביבה שלי מגדלים ירקות בחצר ביתם. ההתחלה היא בדרך כלל מאוד נמרצת עם המון אנרגיות טובות ורצון עז להכין כבר את הסלט הראשון מהגינה. ההשקעה משתלמת ועונת הגידול הראשונה, ברוב המקרים, מוצלחת (אם נשמרו עקרונות מאוד בסיסיים כמו חשיפה מספקת לשמש, השקייה ודישון).

לאורך זמן ההתלהבות הראשונית צונחת ולעיתים פעולות התחזוקה של הגינה הופכות לנטל שלאט לאט מרחיק אותנו מהגינה וגורם להזנחה הדרגתית ולנטישה של הרעיון שכל כך הלהיב אותנו רק לפני שנה.

גינת ירק דורשת לא מעט תחזוקה אם ברצוננו לדאוג לתנובה שוטפת של ירקות ותבלינים, והמטלות שאנו נדרשים לבצע הן לא ממש מלהיבות.. תכל’ס למי ממש מתחשק כרגע לנכש עשבים בגינה? רובנו גם די עסוקים בלעבוד, ללמוד, לגדל ילדים וכו’. הזמן הפנוי היחיד שיש לנו להקדיש לגינה הוא בדרך כלל סופי שבוע וחגים… וגם אז יותר מתחשק לנו לנוח מאשר לשדד את הערוגות, לתחח את הקרקע, לפזר קומפוסט, לנכש עשבייה, לחפות את הקרקע, לזרוע, לשתול, לגזום, לטפל במזיקים, למשוך מאביקים… הדבר היחיד שרובנו נהנים ממנו בצורה מוחלטת הוא לקטוף את הירקות!

Square Foot Gardening

זה אולי נשמע קצת פסימי ואני יודע שיש המון גננים חובבים שהגינה היא אהבת חייהם ומספקת להם אושר רב גם דרך המטלות האפורות (אני אחד מהם), אבל רובנו זקוקים לפתרון פשוט ליישום שייאפשר לנו לגדל ירקות בגינה במינימום של מאמץ ומקסימום תנובה.

מסגרות על האדמה בגובה 20 ס”מ

Square Foot Gardening (או SFG) היא שיטה לגידול ירקות שפותחה על ידי מל ברטולומאו בארה”ב. מל, שפרש לגמלאות בשנות ה -80, החל להקים גינת ירק בחצר ביתו. הוא לא היה מרוצה משיטת הגידול בשורות והחל לשאול את עצמו ואת חבריו הגננים שאלות מהותיות בנוגע לאופן העבודה. הוא החל לפרוט את כל הבעיות שהפריעו לו בשיטת הגידול המסורתית וחשב על פתרונות, שינויים והתאמות שניתן לבצע אם רק נחשוב בצורה חדשנית ויצירתית. לאט לאט הוא פיתח את שיטת ה-SFG, שתוך שנים ספורות הפכה ללהיט בארה”ב, הוא הפיץ אותה בסדנאות בבתי ספר, קורסים, כתב ספר שמכר למעלה מ 2 מיליון עותקים ואפילו קיבל תוכנית טלוויזיה שבועית להדגמת השיטה ברשת PBS האמריקאית!

חשוב לציין שמטרתו המרכזית של מל הייתה להפוך את מלאכת גידול הירקות למהנה וכיפית ככל שניתן.
אז אחרי ההקדמה הזאת, אסביר את עקרונות ה Square Foot Gardening.

1. מיקום – אחת הבעיות הגדולות בגידול בשורות יחידות היא הגודל שלהן. הן תופסות הרבה מקום בגלל הרווחים בין התלמים ובשל כך ממוקמות בשולי החצר, כלומר מחוץ לטווח הראייה מהבית. כתוצאה מכך הן הופכות להיות מוזנחות. SFG מנצלת את שטח הגידול בצורה מירבית ודורשת רק כ 20% מהשטח לעומת הגידול בשורות יחידות. זה אומר שהערוגה יכולה להיות ממוקמת קרוב לבית ותקבל מקסימום של תשומת לב.
2. כיוון – למעלה לא למטה! הגישה הרווחת היא לתחח את האדמה בערוגת הירקות לעומק של 30 ס”מ לפחות, פעולה זו דורשת הרבה מאמץ ולעיתים האדמה המקומית דלה בחומרים מזינים. בשיטת ה SFG לא משתמשים באדמה המקומית אלא במצע מנותק שמונח על הקרקע ומתוחם במסגרת למניעת התפזרות החומרים. יתרון נוסף בגובה הערוגה הוא הקלה על הגב שלכם, אין צורך להתכופף נמוך מדי, כך שגם קשישים או בעלי מוגבלות פיזית יכולים להנות.
3. תערובת גידול SFG – ישנם שלושה קריטרטיונים חשובים למצע גידול. ראשית, עליו להיות קל על מנת שיהיה קל לעבוד איתו וקל לצמחים לגדול בו. שנית, עליו להיות עשיר בחומרים מזינים לצמח, והוא צריכה להחזיק לחות ולהיות מנוקזת היטב.
   תערובת הגידול בנוייה משלושה מרכיבים עיקריים: כבול, וורמיקוליט וקומפוסט ביחסים שווים בתוך התערובת. הכבול היא אדמת ביצות שמחזיקה לחות היטב, הוורמיקוליט הוא מחצב טבעי שתפקידו הוא אוורור מצע הגדילה. את הקומפוסט כולנו מכירים ורק אציין שמומלץ לשלב מקורות וסוגים שונים שלו. השימוש במצע מנותק מפחית משמעותית את הצורך בניכוש עשבים, שכן הקרקע נקייה מזרעים של מיני עשבים. כמו כן, אין צורך לתחח את הקרקע ולאוורר אותה, מצע הגידול נשאר קליל ומאוורר.
4. מסגרת בעומק 20 ס”מ בלבד – בגישה המסורתית נהוג לתחח את האדמה ל-30 ס”מ לפחות. ב SFG עומקו של המצע גידול הוא כ-20 ס”מ בלבד. נשמע מעט, אבל זה עובד. היוצאים מן הכלל הם גידולי שורש ארוכים שלהם ניתן לייצר מסגרת בעומק 30 ס”מ. בצורה הזאת מתבצע חסכון כלכלי משמעותי בכמויות החומרים הדרושות למצע הגידול.
5. אין צורך בדשנים – בספרו, מל מספר על סקר שערך בין גננים חובבים ובו הוא שאל אותם כמה זמן לקח להם לייצר אדמה פורייה בגן הירק שלהם, התשובה הממוצעת הייתה 7 שנים! כשעובדים עם תערובת הגידול של ה SFG מקבלים אדמה מושלמת החל מיום הגידול הראשון. הקומפוסט מספק לצמחים את כל הנוטריינטים הדרושים להתפתחותם התקינה. כל מה שדרוש הוא להוסיף מעט קומפוסט בין כל עונת גידול.

6. חלוקה ל16 ריבועים של 30 ס”מ

   מסגרת – ערוגת הSFG היא ריבוע של 1.2 מ’. בצורה כזו יש גישה נוחה לכל נקודה בערוגה וניתן לתחזקה בקלות מבלי לרמוס את הצמחים לדחוס את הקרקע. את המסגרת ניתן לבנות מכל חומר שזמין לכם: עץ, לבנים, בלוקים או אבנים. כמובן שניתן לעצב גם מסגרת מלבנית במידה של 2.40 מ’ על 60 ס”מ, או לחבר כמה ערגות מרובעות אחת לשנייה.

7. רשת – את הערוגה אנו מחלקים ל16 ריבועים בגודל 30 ס”מ  על 30 ס”מ, באמצעות לייסטים דקים מעץ שמונחים על פני הערוגה. החלוקה מפשטת את הפוטנציאל של כמות הצמחים האפשרית לשטח הערוגה. הרבה יותר קל לחשב כמה צמחים נוכל לשתול\ לזרוע בריבוע של 30 ס”מר מאשר בערוגה של 1.20 מ”ר. כל ריבוע מכיל כמות צמחים שונה בהתאם למרווחי השתילה המקובלים לכל צמח. לדוגמא, ריבוע אחד יכול להכיל: 1 עגבנייה\ 4 פטרוזיליה\16 צנוניות. ניתן להעריך יותר במדוייק את כמות הצמחים הדרושה לנו, לגוון גידולים בין הריבועים, לשתול בצורה הדרגתית ( כלומר כל שבועיים לשתול שתיל של כרוב בריבוע אחד כדי לייצר אספקה לאורך זמן ולא מבול של כרובים בבת אחת) ולייצר רוטציית גידולים מעונה לעונה בכל ריבוע.

Square Foot Gardening

אלו העקרונות המרכזיים של ה SFG, שיטת גידול ידידותית לילדים, קשישים, נכים ובעלי צרכים מיוחדים. כל אחד יכול להצליח בגידול ירקות גם ללא ניסיון עשיר בתחום. השיטה מתאימה מאוד למי שרוצה להנות ממזון טרי, אורגני, קרוב לבית למשך שנים רבות ללא עבודה קשה ותחזוקה. ניתן לגדל בכל מקום ללא קשר לטיב הקרקע המקומית, את הערוגה אפשר גם להניח על מדרכות לבנים ומרצפות, היא ניידת וניתן להעביר אותה ממקום למקום אם אתם עוברים דירה או רוצים לשנות את מיקומה. הגידול ב SFG חסכוני מאוד במים בשל יכולת אחיזת הלחות של הקרקע, נתון שחיוני מאוד לחשבונות המים שלנו.

בקרוב אפרסם מדריך מפורט לבניית ערוגת SQARE FOOT GARDENING, בינתיים אתם מוזמנים לחקור בעצמכם עוד אודות השיטה. אני ממליץ על האתר המצוין הזה – www.squerefootgardening.org
בהצלחה לכולם, אסף

על ביוצ’אר ועל הטרה פרטה

Biochar = ביו-פחם – האדמה המיסתורית והפוריה בלב יערות הגשם.

כמו כל סיפור טוב, סיפורנו מתחיל לפני הרבה הרבה שנים בארץ רחוקה אצל ה”אינדיאנים”… שם מצאו אדמה עשירה ופוריה במיוחד. קראו לה “טרה פרטה” (האדמה השחורה של האינדיאנים). האדמה הזו, אל אף היותה האדמה הענייה באזור, הייתה פוריה פי כמה וכמה והצמיחה יותר צמחייה מהאדמה ליד.

אחרי הרבה מחקר גילו שבעצם הילידים המקומיים היו מטמינים ביו-פחם יחד עם הזבל שלהם (קומפוסט). לא רק שההטמנה הזו יצרה חופות עצים גדולים בהרבה, גם מאות שנים אחר כך, שהספרדים עשו מה שהם עשו, הגידולים המסחריים של התירס וקנה הסוכר עדיין הניבו כמות גדולה בהרבה מהאדמות ליד שהיו ללא הטיפול. עד היום האדמה השחורה הזו (הטרה פרטה) עומדת יציבה אל מול סחף הקרקע שקורה לידה בגלל כריתת היערות.
{מי שרוצה להרחיב עוד על הטרה פרטה – מהמאמר המרתק והיחיד בעברית של אסף צ’רטקוף היקר “מטרה פרטה לביוצ’אר, הסיפור המלא – חלק א’” (יש גם חלק ב’).

אז מה זו האדמה הזו, ומה לעזאזל זה ביו פחם.

ביו = ביולוגיה (חיים) צ’אר= קיצור של charcoal (פחם).

אז הביו-פחם נוצר מפירוליזה (בעירה בטמפ’ גבוהה בחוסר חמצן) של חומר אורגני. מה שמשאיר את הפחמן בתוך הפחם ולא מעלה אותו כגז חממה לאוויר כמו בשריפה רגילה. הפחם נשאר במקום במשך אלפי שנים וככה בעצם קורה תהליך הפוך של “קיבוע פחמן” באדמה ומינוס גזי חממה (הרחבה על הבדל בין פחם רגיל לביו פחם נמצא למטה ב”שאלות נפוצות”). לביו-פחם יש שטח פנים מטורף בזכות הכמות הגדולה של הנקבוביות הנוצרת בחומר במהלך הפירוליזה – ל10 גרם ביו-פחם ממוצע יש שטח פנים של 5,000 מ”ר (שווה ערך למגרש כדורגל).

בנוסף לעונג הנפשי שזה עושה לנו הסיפור של קיבוע הפחמן והרגשת הצלת העולם, הביו-פחם, ולשם כך התכנסנו, משפר את האדמה ומגדיל את היבול.

הגדלה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני אפשר לראות טוב את החללים הרחבים, הגדולים יחסית והמרובים שיש בביו פחם

איך הוא עושה את זה?

בביו-פחם, רוב הגזים נשמרים. נוסף לשלד הפחמני והמאד מאד נקבובי (כאמור הרבה יותר מפחם ממפחמה). הביו-פחם יודע לספוח אליו חומרי הזנה רבים מאד והמון המון מים, כל הדבר הנפלא הזה הוא “בית מלון 5 כוכבים” למיקרואורגניזמים ומכאן גם לשורשי הצמחים שחיים בסימביוזה איתם, והפטריות. בקיצור, זוהי חגיגה גדולה לכל היצורים שוכני האדמה, ומשם לנו שניזונים ממנה (כלל המעבר). נוסף על כך, (ומאד בפשטות ומי שרוצה להרחיב כנסו למאמרים באנגלית. זהירות קללות:) הביו-פחם מגדיל את המוליכות החשמלית ומעלה את יכולת קיבול הקטיונים החליפים באדמה. זה מאפשר לריאקציות כימיות לקרות בפחות השקעת אנרגיה, להפוך אנזימים מלא זמינים לזמינים, ולאלקטרונים להגיע לאיפה שחסר. כל המילים האמורפיות הללו שרק יבלבלו לרובינו את המח אומרות שהצמחים והמיקרואוגניזמים ניזונים ועושים תהליכי חיים ביותר קלות ובשגשוג רב יותר

* חשוב לדעת כי לסוג החומר האורגני שעובר פירוליזה יש השפעה מכרעת על תכונות הביו-פחם שיתקבל. למעשה, אין ביו פחם אחד אלא ‘ביו-פחמים’ מסוגים שונים.

התוויות שיווקיות לביו-פחם:

• הגברת גדילת הצמח והיבול והתפתחות שורשים.
• אחיזת חומרי הזנה\ דשן בסביבת השורש.
• שיפור מבנה קרקע. 
• שיפור כושר תאחיזת מים, הגברת הניקוז וחלחול המים באדמה (עצירת סחף קרקע).
• הפחתת ואיזון חומציות הקרקע.
• שגשוג מגוון מיקרואורגניזמים בקרקע.
• הוספת אוורור לקרקע והקטנת הדחיסות שלה.
• הפחתת גזי חממה וקיבועם במקום שכולו טוב.

שאלות נפוצות

מה ההבדל בין פחם למנגל לביו פחם?

בפחם העץ הוא בעל צפיפות גדולה, ממש חתיכות גדולות של עצים. ביו-פחם לרוב מיוצר מכל השאריות, אם זה גזם שאריות אורגניות וכו’. נוסף על כך, טמפ’ ייצור פחם למנגל היא בממוצע ויחיסת נמוכה בהרבה מהטמפ’ הגבוהה של ייצור ביו-פחם, מה שמוריד את רמת האנרגיה הטמונה בו אך מוסיף לו המון נקבוביות וכושר ספיחה אסטרונומי.

*חשוב לדעת כי פחם מנגל המיוצר במפחמות מסורתיות הוא גם מזהם סביבתית וגם מותיר חומרים רעילים בתוך הפחם שעשויים לפגוע בחיים בקרקע.

 למה אפר מדורות לא מתאים לקומפוסט ולאדמה וביופחם כן?

אז בגדול, גוף העץ עשוי מ”פחמן”, ובתהליך הנשימה, העץ או הצמח קולט פחמן דו חמצני וכך בונה את גופו. בתהליך שריפה סטנדרטי (מדורות וכו), רוב הפחמן עולה למעלה לאטמוספירה (ומתווסף לגזי החממה). מתהליך השריפה נותר אפר והוא בעייתי כי הוא מאוד בסיסי (שזה החומר שטוב להכנת סבון “אקולוגי” ולא מזמן נפל לי אסימון גדול למה הניסוי לייצר סבון מביופחם כשל). רוב המיקרואורגניזמים לא אוהבים לחיות בקצוות ויעדיפו אדמה וקומפוסט מאוזנים (לכן חשוב גם לא לזרוק אפר לקומפוסט במרוכז – ראיתי אנשים עושים את זה וחבל. אם כבר אפשר לפזר עד כמה שניתן ולדלל)

מה הסבון כלים הכי אקולוגי בעולם?
מה התפקיד של סבון?
להפריד בין מים לשמן
הבעיה של סבונים חוץ מהתעשייה וההובלות ומיכלי הפלסטיק זה ההשפעה שלהם על הסביבה.
הסביבה שהיא אני והמים\ האדמה שהם באים איתה במגע.
לא ניכנס כאן לנזק שסבונים עושים לעור ולפלאורה להמלחת המים והרעלתם ופגיעה באדמה והמלחתה. בשביל זה נכתבו תילי תילים של מאמרים וזה לא הנושא שלנו (בקרוב גם אכתוב מאמר על ריחות גוף וקוסמטיקה).
גם לא לנזקים והרעלה של מקורות המים שלנו (אם זה מי השתייה \ הביוב והים)
מה שלא הרבה מדברים זה הנזקים של “סבון אקולוגי” \ “טבעי” למים והאדמה.
נכון, הוא הרבה פחות גרוע ומזיק מהסבונים הקונבנציונאלים ונכון רובינו לא נמצאים בקשר עם המים שזורמים מהכיור לאלוהים יודע איפה, רחוק מהעין רחוק מהלב.

למי שכן צורך את המים, כנראה יהיה לו יותר אכפת מטיבם אז העצה הזו היא בשבילכם.
הסבון הכי פחות פוגע באדמה ואפילו מטייב את האדמה ומזין את הצמחים זה אבקת ביופחם יותר ירוד מזה אבל גם מעולה (בטח בהשוואה לסבונים ה”אקולוגיים\ טבעיים” בשוק) זה אבקת אפר מדורות שגם אבותינו היו משתמשים בה. הסיבה שזה יותר ירוד בין היתר, זה בגלל חוסר האיזון במינרלים והפחמן כפי שצויין למעלה.
איך הביופחם עושה את העבודה? תחשבו שבמקום הפרדה כימית של סבון ומים הביופחם\ אפר פשוט סופח את השמנים והלכלוך האחר (גם בזכות הגודל של האבקה וגם בזכות התכונו הפיזיקליות שלו) וכמו כן בגלל האבקה והגרגרים הקטנים שפוגשים את הלכלוך בשטיפה והקרצוף הפחם הטחון עושה עבודה נפלאה.
בזכות ההבדלים לטובת הביופחם בהשוואה לאפר מדורות הסבון בגן החיים הוא בעצם ביופחם קטוש ומה שנפלא שלא משתמשים בשום מערכת סינון וניקוי וטיהור אלא הכל זורם ישירות לצמחים שאוהבים מים ונותנים שפע מזון ואווירה טרופית.
איך עושים? 
לוקחים ביו פחם קוטשים לאבקה (נקטש מאד בקלות וגם לא פשוט ככה ננצל יותר ביעילות את החומר) מוסיפים את האבקה למים וזהו.
ברגע שנגמר המים רצוי להוסיף.
זהו, ככה, פשוט.

ביו-פחם במצעים מנותקים פיתרון ה100?

הבעיה העיקרית שיש בעציצים זה מרחב התפתחות שורשים מאוד מקטן ומגביל. בגדול, אנחנו מפצים על זה עם תערובת שתילה ודישון מתאימים. אז איפה הביו-פחם נכנס לתמונה?

תערובת השתילה מורכבת מכל מיני חומרים שמגיעים מרחוק מאוד (כמו פרלייט\וירמיקולייט וכו’). החומרים הללו נותנים בעצם את האיוורור בקרקע, ניקוז, תאחיזת מים ונוטריינטים, כי הם בעצם בעלי שטח פנים מאוד גדול. הפלא ופלא, לביו-פחם יש שטח פנים הרבה יותר גדול יחד עם זה שהוא מקטין את נפח המרכיבים המחצביים של תערובות השתילה (שמגיעים אלינו מרחוק ודורשים כריעת מחצבים לא מקומיים). הוא לגמרי מקומי והופך להיות ממטרד ופסולת למשאב (כיום יש אלפי טונות של חומר אורגני בישובים השונים שנזרקים החוצה ועולים הון תועפות מתוך התקציב העירוני) ויש לזכור שהוא לא רק מצמצם פסולת הוא גם מטייב את האוויר כשלעצמו (בגלל קיבוע הפחמן לשנים רבות באדמה). כל האיכויות שלו של אוורור הקרקע, כושר האיזון הגדול שלו בין ניקוז לבין תאחיזת נוטריינטים מעניקים לצמחים עוד “מרחב גדילה” והזנה קדימה כפיצוי על נפח הגדילה הקטן לשורשים – שזו הבעיה העיקרית בגידול צמחים במיכלים. מתוך זה, אחיזת המים המטורפת של הביו-פחם מהווה מאגר מים זמין לשורש ומונעת התייבשות מצע הגידול לפרקי זמן ארוכים יותר מכל מצע שיש בשוק למיטב הבנתי. בעצם, הוא פועל כ”דשן בשחרור איטי” ואפשר להטעין אותו (משמע, לערבב עם חומרים מזינים כמו קומפוסט/הומוס, השריות נוזליות למיניהן, שתן וכו) וכשהוא מוטען החומרים המזינים ששם ישמרו בתוך חללי הביו פחם כרזרבות לשנים רבות מאד.

*” התוויות נגד”. במקרה של ביו-פחם לא מוטען – עדיף לפזר לא יותר מ3 אחוז בי- פחם ביחס לנפח האדמה שאנחנו מפזרים עליה. זאת מכיוון שהפחם יכול למשוך אליו נוטריינטים שלא ילכו לשורשי הצמח וליצור “תחרות” בזמן המיידי (כמובן שעם הזמן הכל מתאזן אבל באותו רגע זה יכול לגרום לעוגמת נפש)

יש כבר לא מעט מחקרים שמוכיחים כי הוספת כמויות קטנות של בין1-5% לתערובת השתילה, מניבה השפעה חיובית על צימוח ובריאות הצמח .

*המחקר מראה עוד המון שימושים לביו פחם ברמה המונוציפאלית והמסחרית, אך לא כתבתי אותם כאן כי זה פחות מיועד לצרכן הביתי ויותר למקבלי החלטות.

שיתוף על קקי ופיפי

אשתף, ברמה האישית, שבשנים שאני משתמש בחומר הזה, אני רואה תוצאות מופלאות! (4 שנים במחקר הנ”ל) חוץ מבגידולי הירקות והעצים, השוס הגדול הוא בשירותי הקומפוסט. קצת פיזור של ביו-פחם, וגם אם היה ריח ממש ממש נורא, הכל נעלם והקומפוסט יוצא משובח מאין כמותו. כך גם עם דליי שתן.

נוסף לזה שהביו-פחם מעלים את הריח כלא היה, הקקי והפיפי מטעינים את הנקבוביות שלו בנוטריינטים, כך שכשיכנס לאדמה להזין את ערוגות הירק/עצי הבוסתן וכו’, הוא יהיה עשיר ברכיבים מזינים לשורשי הצמחים גם המון המון שנים קדימה.

החזון – הרשות המוניציפלית המקומית מייצרת ביו-פחם מהגזם העירוני (מאות אלפי טונות בשנה בישראל שהולכים לפסולת), משלם המיסים חוסך כסף או לחילופין העירייה חוסכת כסף על המשאיות והשינוע\ מחיר ההטמנה. מדינת ישראל מרוויחה יותר שטח כי יהיה פחות עומס של מטמנות.. גזי החממה מופחתים ויורדים לאדמה ושם הם מעשירים אותה והאדמה משגשגת ובריאה.

שירותי הקומפוסט בגן החיים. מצד ימין מיכל עם החומר היבש, במרכז המיכל להפקדת המטמון, מצד שמאל הביו פחם. שימשו אלפי אנשים עד כה, לעולם לא היה ריח רע. יחד עם זאת הריח של התוצר הסופי – הקומפוסט, שמתערבב עם שאריות המזון בעל ריח אלוהי

הביו פחם שממוקם מצד שמאל לשירותי קומפוסט (לצד הניסורת \ החומר יבש)

הקומפסוט בעל הריח האלוהי (יש שיגידו אדמה אחרי הגשם, אבל בתכלס אין ריח דומה לו, קולטני הריח משדרים למח – אוו, זה טוב.) והמרקם העדין אחרי שישב כחצי שנה ביחד עם הזבל האנושי ושאריות המזון. “אורגיה” של מיקרו ומאקרו אורגניזמים בתוך המיכל.

קצת קישורים ונגישות לביו-פחם

איפה ניתן לרכוש: עוד מעט נדב זיו מקומפוסט אור ישמיש את המכונות שעושה עליהם ניסויים בשנים האחרונות ומאמין שזה יאפשר כמויות גדולות של חומר לשוק המקומי.

בינתיים יש פה ביו-פחם למכירה בינבאל גם בכמויות קטנות. צרו קשר בפרטי.

וידאו בעברית של “יוזמת האנרגיה הטובה”: https://www.youtube.com/watch?v=xNiw5tfiJys
המאמר של אסף צ’רטקוף היקר (מאד מומלץ כי הוא הכי מפורט בארץ עד כה) על הטרה פרטה וביו פחם בטרילוגיית מאמרים: https://did.li/DceIw
מאמר של סער אוסטרייכר על הכנת ביו פחם ברמה הביתית: https://did.li/NL9YH
סרטון שמשווה גדילת צמח בתערובת שתילה רגילה מול תערובת גדילה עם ביו פחם: https://did.li/0jvTY

The post הזהב השחור – ביו פחם (ביוצ’אר) first appeared on בידיים.